כיצד מחשבים פיצויים על קיצור תוחלת חיים בגין רשלנות רפואית?

אדם אשר תוחלת חייו קוצרה כתוצאה מרשלנות רפואית זכאי לתשלום פיצויים בראש נזק נפרד של קיצור תוחלת החיים ואובדן הנאות החיים. משמעות רכיב הנזק היא שבעקבות עוולת הרשלנות נגרמו לתובע נזקים אשר יקצרו את אורך חייו, אלמלא נעשתה העוולה כלפיו.  

במקרים מסוימים של תביעות בגין רשלנות רפואית, פוסק בית המשפט שאליו הוגשה התביעה, פיצוי בסכום אחד בגין כאב וסבל ואובדן תוחלת חיים ולעיתים פוסק בית המשפט סכום נפרד בגין כאב וסבל, וסכום נוסף בגין קיצור תוחלת חיים, על פי נסיבות המקרה ושיקול דעתו.

פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים יכול להידרש הן בתביעת עזבון על ידי היורשים של הנפטר כתוצאה מרשלנות רפואית והן בתביעת הנפגע החי, כאשר התובע לא נפטר עקב הפגיעה כתוצאה מעוולת הרשלנות, אולם תוחלת חייו התקצרה. הפיצוי ניתן לתובע בגין השנים האבודות, שבהן נבצר ממנו לעבוד עקב הפגיעה הגופנית הקשה. פיצוי בראש נזק זה משולם גם לתינוקות, ילדים ואו נפגעים אחרים אשר הפכו לצמח, שאינם מסוגלים מפאת גילם ומצבם להעריך את האובדן בתוחלת החיים. 

קיצור תוחלת החיים באופן חלקי ומלא

מדובר בראש נזק חדש יחסית, אשר פותח על ידי בית המשפט העליון במסגרת הלכת אטינגר, העוסקת בתשלום פיצויים בגין קיצור תוחלת החיים באופן חלקי ומלא. כדי לקבוע אם אכן נגרם קיצור בתוחלת חיי הנפגע, יש לפנות למומחה רפואי העוסק בתחום שבו נפגע התובע, אשר יקבע בחוות דעת האם הפגיעה שנגרמה בעקבות עוולת הרשלנות גרמה לקיצור תוחלת חייו. 

במקרים שבהם התובע צפוי לחיות מספר שנים מועט יותר כתוצאה מהנזק שנגרם לו, הוא יהיה זכאי לקבלת פיצוי עבור אובדן יכולת ההשתכרות שלו בשנים אלה. במקרה שהנפגע נפטר במהלך האירוע או בסמוך לאחר מכן, הפיצוי יינתן לקרובי משפחתו התלויים בו ולעיזבונו, בגין אובדן כושר ההשתכרות בשנים, שבהם היה צפוי לחיות אלמלא פטירתו, שהן השנים האבודות.

אובדן כושר השתכרות כתוצאה מרשלנות

פסק הדין של הלכת אטינגר מושתת על העיקרון בדיני הנזיקין של השבת המצב לקדמותו, אשר לפיו כאשר נגרם אובדן כושר ההשתכרות כתוצאה מרשלנות, יש לערוך השוואה בין כושר ההשתכרות המקורי לפני הפגיעה, לבין כושר ההשתכרות בהווה, ולקבוע את סכום הפיצויים לסכום שאותו יכול היה להשתכר אלמלא האירוע.  

במסגרת חישוב ראש נזק בגין קיצור תוחלת החיים, משוקללים הפסדי שכר עתידיים, אובדן כושר עבודה ופוטנציאל השתכרות עתידי. בית המשפט מעריך את ההכנסה הפוטנציאלית של התובע עד גיל פרישתו ומצרף אותה לקופת ההכנסות של בני המשפחה. מההכנסה המשותפת מנוכות הוצאות קבועות של המשפחה והיתרה מחולקת באופן שווה בין בני המשפחה.

אם נקבע כי לנפגע נגרם קיצור בתוחלת חייו, הוא זכאי לפיצוי גם בגין הפסדי שכר בשנים שנגרעו מתוחלת חייו. השנים האבודות מחושבות בהתאם לחוק פרישה המתוקן, לגברים עד גיל 67 ולנשים עד גיל 62. במקרה של קטינים, אשר טרם השתכרו, הפיצוי יעמוד על כשליש מהשכר הממוצע במשק.