רשלנות רפואית בטיפול בדלקת בדרכי השתן, מתי תוגש תביעה?
דלקת בדרכי השתן היא מחלה שכיחה בעיקר אצל נשים, והיא מסבה פגיעה מסוימת באיכות החיים. הטיפול בדלקת יחסית מהיר וקל ודורש מתן אנטיביוטיקה מתאימה לסוג החיידק שגורם לזיהום בשילוב תרופות אחרות להקלה על הצריבה ועל האי נוחות. אולם לעתים נדירות קורה שדלקת בדרכי השתן גורמת לסכנת חיים של ממש.
אבחון שגוי של הדלקת עלול להוביל לנטילה מיותרת של אנטיביוטיקה ולהתפשטות הזיהום במעלה דרכי השתן ואף טיפול רשלני עלול לגרום לנזק חמור של פגיעה בכליות עד אי ספיקת כליות. כמו כן, אצל נשים הרות דלקת שאינה מטופלת מעלה את הסיכון ללידה מוקדמת וללידת תינוק במשקל נמוך.
רשלנות רפואית באבחון דלקת בדרכי השתן יכולה לבוא לידי ביטוי בהימנעות מהפניית המטופל לאבחון למרות התסמינים, אבחון שגוי של הבעיה או של גורם המחלה שמוביל להתפשטותה בגוף. טיפול רשלני יכול לבוא לידי ביטוי במתן אנטיביוטיקה מבלי לברר האם החולה אכן מתאים לטיפול בסוג הזיהום שגרם לדלקת, אי מעקב אחרי מצבו כדי לוודא כי הטיפול שניתן לו יעיל ואי מתן הסבר אודות הטיפול שהוא עתיד לקבל טרם תחילת הטיפול.
מוות כתוצאה מטיפול רשלני בדלקת בדרכי השתן
ילדיה של אישה מבוגרת שנפטרה לאחר קבלת טיפול בדלקת בדרכי השתן, הגישו תביעה בעילת רשלנות רפואית נגד המדינה שהיא הבעלים של בית החולים שטיפל באמם. התובעים טענו כי כתוצאה מהתרשלות הצוות הרפואי שהתה אמם בתרדמת במשך שנתיים וחצי עד לפטירתה כתוצאה מאירוע מוחי. בית משפט השלום בתל אביב – יפו נדרש להכריע האם מדובר במקרה של רשלנות רפואית והאם התובעים זכאים לתשלום פיצויים.
על פי עובדות התביעה, המנוחה, ילידת שנת 1932, פנתה לבית חולים כאשר הייתה כבת 77 שנים לקבלת טיפול בשל עניין קל יחסית של עליית חום וזיהום בדרכי השתן, ובשל טיפול רשלני שניתן לה על ידי הצוות הרפואי אירע אירוע שהסתיים בהחייאה, בנזק מוחי בלתי הפיך ולבסוף במותה.
התובעים טענו כי הרקע לאירוע המוות הפתאומי, שכתוצאה ממנו נדרשה החייאה, הוא שימוש בסוג אנטיביוטיקה לטיפול בדלקת בדרכי השתן שאינו התאים לאישה עם מחלת לב כרונית בשל גורמי סיכון של מגדר, גיל מבוגר, הפרעות במאזן המלחים וחשד לאי ספיקה לבבית, ואם בחר הצוות הרפואי לטפל בסוג זה של אנטיביוטיקה היה עליו, לכל הפחות, לעשות זאת תחת ניטור של אק"ג.
התובעים הציגו חוות דעת רפואית של מומחה בקרדיולוגיה וטענו כי לא נעשה ניטור אק"ג שוטף של המטופלת, ואף בעת נטילת תרופה, התעלם צוות בית החולים מתלונותיה על כאבים בחזה וקוצר נשימה, שהיו סימנים מקדימים לאירוע. לו היה הצוות המטפל מתייחס כראוי לתלונותיה, והיה מבצע בדיקת אק"ג - היה האירוע נמנע.
המומחה הרפואי הגיע למסקנה כי לא בוצעה התייעצות עם קרדיולוג טרם מתן הטיפול התרופתי, לא בוצע מעקב כפי שנתבקש לאישה הסובלת ממחלת לב כרונית ולא בוצע אק"ג באופן שגרתי וקבוע. כתוצאה מהתרשלות הצוות הרפואי של בית החולים שהתה המנוחה בתרדמת משך שנתיים וחצי עד לפטירתה כתוצאה מהאירוע.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, העדיף בית המשפט את עמדת המומחה מטעם התובעים על פני חוות דעת המומחה מטעם המדינה, ושוכנע כי נפל פגם בטיפול שהוענק למנוחה ובעטיו נגרם הנזק. בית המשפט סבר כי בנסיבות העניין הייתה זו טעות לטפל במנוחה בתרופות שקיבלה ללא התייעצות מוקדמת עם קרדיולוג וללא ניטור אק"ג שוטף. לפיכך קבע כי המדינה תשלם לתובעים פיצויים בסך של 207,500 שקלים, בתוספת שכר המומחה ושכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4%.
ת"א 42865-08-13