כלל הדבר מעיד על עצמו, מה המשמעות?

בתביעת רשלנות רפואית על החולה להוכיח בפני בית המשפט כי הרופא או המוסד הרפואי, שבמסגרתו ניתנו לו שירותים רפואיים, התרשל כלפיו, כתוצאה מסטייה מהפרקטיקה המקובלת בענף הרפואה, חוסר מקצועיות או מיומנות, או אי נקיטת מידת זהירות, וכתוצאה מכך נגרם לו נזק. 

העברת נטל ההוכחה אל כתפי הרופא או המוסד הרפואי, תעשה במקרים שונים, שבהם קיימת עמימות עובדתית בנוגע לנסיבות שהביאו לידי קרות הנזק, ואף כאשר חסר רישום רפואי לגבי העובדות השנויות במחלוקת. 

כדי לקבל פיצויים בתביעת רשלנות רפואית, על התובע להוכיח קיומם של שלושה יסודות: האחד, התרשלות של הרופא אשר ביצע מעשה או מחדל העומדים בניגוד להתנהגותו של רופא סביר. השני, קיומה של חובת זהירות של הרופא כלפי המטופל. השלישי, הוכחת קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין ההתנהגות הרשלנית.

נטל ההוכחה לקיומם של שלושת היסודות מוטל על התובע, אולם בהתקיים תנאים מסוימים, ניתן להעביר את נטל הראיה מהתובע לנתבע, זאת כאשר התובע לא יודע מהן העובדות הספציפיות שהביאו לגרימת הנזק, כאשר לנתבע יש שליטה בנכס המזיק וכאשר תוצאות המקרה המסוים מתיישבות יותר עם המסקנה שהרופא התרשל מאשר לא התרשל.

מהו כלל הדבר מעיד על עצמו? 

סעיף 41 לפקודת הנזיקין עוסק בחובת הראיה ברשלנות כאשר הדבר מעיד על עצמו. על פי סעיף זה, בתביעה בגין עוולת הרשלנות שהוגשה עקב נזק משמעותי וחמור שנגרם לתובע, ניתן להעביר את נטל ההוכחה לידי הנתבע, ויהיה עליו להציג ראיות והוכחות לכך שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שהוא חב עליה. 

כלל הדבר מעיד על עצמו, המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, נועד להשוות את מעמדו של תובע, שאינו יודע את פרטי הרשלנות שגרמה לנזק, עם מעמדו של הנתבע היודע אותם. על פי כלל זה, את נטל ההוכחה ניתן להעביר רק לאחר שהתקיימו שלושה תנאים.

תנאי ראשון, יש להוכיח כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה שגרם לנזק. תנאי שני, הנזק נגרם על ידי מכשור, ציוד רפואי, מתקני בית החולים או מיומנות שלרופא הייתה שליטה מלאה עליו. ותנאי שלישי, נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

פער בין האינפורמציה שיש לרופא לעומת המטופל  

במקרה של רשלנות רפואית כתוצאה מטיפול רפואי מורכב ומסובך, לעתים קרובות קיים קושי להצביע על הגורם הישיר לנזק. קושי נוסף נובע מהשיטה שבה פועלת המערכת הרפואית שלפיה נוצר פער משמעותי בין האינפורמציה שיש לרופא לעומת החולה, הן מבחינת רמת הידע המקצועי והן מבחינת המידע שניתן לחולה והנגישות המוגבלת למידע שלא הובא לידיעתו. 

הפער בין הרופא לחולה, לעתים מקשה על התובע להוכיח את התשתית העובדתית במקרה של תביעת רשלנות רפואית והוא הופך להיות תלוי בנכונות הגילוי של בית החולים או הרופא המטפל. עם זאת, הטיפול הרפואי אינו מדע מדויק וטומן בחובו סיכונים רבים, לכן לא כל נזק נובע בהכרח מרשלנות. כמו כן, הפסיקה קבעה שאמת המידה שלפיה נבחנת רשלנות הרופא, היא זו של הרופא הממוצע והסביר בנסיבות המקרה בהתאם לנורמות המקובלות בעולם הרפואה.