הפרת חובת הגילוי, באילו מקרים תוגש תביעת רשלנות רפואית?

האוטונומיה של האדם, המבטאת את כבודו כאדם, נמנית על הערכים היסודיים במשפט הישראלי. מהזכות לאוטונומיה נגזרת זכותו של החולה לחירות ההחלטה בנוגע לגופו, לבריאותו ולקבלת הטיפול הרפואי.

החולה נושא בתוצאות הסיכון והסיכוי של הטיפול הרפואי, לכן עומדת לו זכות יסוד להחליט מדעת אם להסכים לטיפול הרפואי המוצע לו. פגיעה באוטונומיה היא ראש נזק בתביעת רשלנות רפואית, הקובע פיצויים בגין עוגמת הנפש עקב שלילת האפשרות לבחור.

כנגד זכות החולה עומדת חובת הרופא למסור לחולה מידע בדבר הטיפול הרפואי שהוא מציע לו. מגמת הפסיקה היא לצמצם את עילת התקיפה למקרים מיוחדים שבהם ניתן טיפול רפואי מבלי לקבל כלל את הסכמת החולה לטיפול, או כשלא נמסר לו מידע כלשהו על סוג הטיפול הצפוי לו, או אם לא נמסר מידע על תוצאתו הבלתי נמנעת.

פיצויים בגין אי קבלת הסכמה להליך רפואי

בתביעות רשלנות רפואית, שבהן מדובר במצב של היעדר הסכמה מדעת, בהבדל מהיעדר כל הסכמה לטיפול רפואי, עובר מרכז הכובד של בחינת האחריות בנזיקין לעוולת הרשלנות. בשיטת המשפט הישראלי אומצה גישת המשפט האמריקאי, ובתי המשפט קבעו כי רצונו של החולה, לבצע את הטיפול או לסרב לו, לא יהיה מושכל אלא אם יבוסס על המידע החיוני לקבלת החלטתו.

במקום שהחולה אינו מודע לסיכונים, הסיכויים וההשלכות של הטיפול, קיומן של חלופות טיפוליות והשלכותיהן וכיוצא באלה פרטים על הטיפול אותו הוא עומד לקבל, לא ניתן לקבוע כי בחירתו באה מרצון והסכמה המושכלת ומודעת.

היקף המידע הנמסר לחולה צריך לבטא את האיזון הראוי בין שני אינטרסים: מצד אחד, האינטרס של החולה לקבל את מלוא האינפורמציה כדי להגיע להחלטה מושכלת, ומצד שני, מניעת מצב שבו הנטל המוטל על הרופאים לשתף את החולה בכל דבר מקצועי יחרוג מגבולות סבירים ויפגע בעבודת הרופאים ובסופו של דבר גם בשיקול דעתו של החולה.

מציאת האיזון הנאות תאפשר לחולה להגיע להחלטה מושכלת ותמנע מצב בו יוטל נטל כבד על ציבור הרופאים אשר לא יוכל לעמוד בו ויפגע בסופו של דבר בחולים. מצב זה עלול להביא לרפואה מתגוננת, אשר תפגע ביחסי רופא חולה בכלל ובאוטונומיה של החולה בפרט.

אי מסירת מידע רלוונטי ומפורט לידי המטופל

היקף המידע שעל הרופא למסור לחולה מורכב מנדבכים רבים: טיב הטיפול, מצבו הרפואי לפני מתן הטיפול ולאחריו, מצבו הרפואי אם לא יעבור את הטיפול, סיכונים וסיכויים בהצלחת הטיפול, אלטרנטיבות וכדומה.

היקף החובה המוטלת על הרופא, יישקל במהלך התביעה בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה. בהחלט ייתכן מקרה שבו ייווצרו נסיבות מיוחדות, שבהן חובת הגילוי והיקפו תהיה מוגברת. כך לדוגמה, ככל שהניתוח או הטיפול אינו מיועד למנוע סכנה מידית וככל שניתן לדחות את הטיפול, חובת הגילוי המוטלת על הרופא, תהיה מוגברת.

סעיף 13 לחוק זכויות החולה, קובע את הנתונים הנדרשים לקבלת הסכמה מדעת לטיפול הרפואי, וקובע כי לא יינתן טיפול רפואי, אלא אם נתן המטופל את הסכמתו. בחינת ההיקף הראוי של המידע שיש למסור לחולה, תעשה בזהירות ואסור שהבחינה תעשה בראיה למפרע.

לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע, כולל: אבחנה של מצבו הרפואי, תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע, הסיכונים הכרוכים בו, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות, וסיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של היעדר טיפול רפואי.