רשלנות רפואית בניתוחי פה ולסת, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?

כירורגיית פה ולסת מטפלת בפציעות, במחלות ובפגמים גנטיים באזורי הלסתות והפנים. המומחיות מוכרת בארץ כחלק ממקצוע רפואת השיניים, ובמסגרתה, עוסקים הרופאים בניתוחים להסרת שיניים כלואות, עקירות, קיבוע, השתלת עצם, חך שסוע, טראומה של הפנים, תסמונת דום נשימה בשינה, טיפול במחלות וגידולים של פרקי הלסת, אבחון וטיפול בזיהומים באזור הפנים והצוואר וכדומה.

חלק מהטיפולים כגון שתלים, עקירות ופעולות כירורגיות פשוטות באזור חלל הפה, נעשים במרפאות שיניים, ויתר התחומים מטופלים במסגרת המחלקה לכירורגיה של הפה והלסתות בבתי חולים, ומתבצעים בהרדמה מקומית ובהרדמה כללית.

רשלנות רפואית בניתוחי פה ולסת יכולה לבוא לידי ביטוי באבחון לקוי או מאוחר של הבעיה, וכתוצאה מכך ניתן טיפול לא מתאים, שעלול להחמיר את המצב באזור הפה והלסת. גם אי ביצוע כל הבדיקות הדרושות, עלול לגרום למחדלים רפואיים ולהוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית. 

עילה נוספת להגשת תביעה היא העדר הסכמה מדעת, במקרים שבהם המנתח לא הסביר למטופל, טרם ביצוע ההליך הכירורגי, בהתאם לפרקטיקה ולהוראות חוק זכויות החולה, את סוג ההליך ודרך ביצועו, ולא פירט לגבי אפשרויות חלופיות וסיבוכים או נזקים העלולים לנבוע מכך. כמו כן, ביצוע רשלני של הניתוח עלול לגרום לנזקים וסיבוכים באזור הפה מפרקי הלסת והשיניים. 

תביעת רשלנות בגין עקירת שיניים שלא לצורך

על פי עובדות התביעה, בשנת 2000, כאשר התובעת, הייתה כבת 14 שנים, היא פנתה באמצעות הוריה לייעוץ בתחום הפה והלסת לצורך ביצוע טיפול ליישור שיניים. הנתבע הצהיר בפניה כי במשך שנים הוא עוסק בתחום יישור שיניים, והיא עברה אצלו טיפול אורתודונטי לאחר שנעקרו ארבע שיניים ובהמשך נעקרה שן נוספת. 

בעקבות הטיפול שנמשך כשלוש שנים, סבלה התובעת מכאבים במפרקי הלסת וכן מסגר שיניים לא תקין. לאחר גיוסה לצה"ל, חלה החמרה בכאבים, לכן הופנתה למעקב אצל רופא שיניים צבאי, אשר הפנה אותה למומחה לאורתודונטיה. המומחה סבר כי הכאבים נבעו כתוצאה מטיפול יישור השיניים שלא צלח.

בנסיבות אלו, פנתה התובעת לבית משפט השלום בנצרת, והגישה תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בעקבות רשלנות הנתבע שטיפל בה בחוסר מקצועיות. לטענת התובעת, הנתבע כלל אינו רופא שיניים מוסמך אלא בהכשרתו טכנאי שיניים, אשר ביצע חמש עקירות שיניים מיותרות וגרם לה לנזקים רבים ולנכות רפואית צמיתה, ועל כן דרשה לקבל פיצויים.

הנתבע לא שמר את הרשומה הרפואית 

הנתבע טען להגנתו כי מעולם לא הציג את עצמו כמומחה ליישור שיניים, וכי לפני שהתובעת פנתה אליו היא סבלה מלחץ על השיניים, כאבים, בעיות סגר, ומצב היגייני ירוד. כמו כן, היא לא הקפידה על המשך מעקב וקבלת טיפולים, ואף נעלמה באופן מפתיע ולא השלימה את תכנית הטיפולים. עם זאת, הנתבע הודה כי לא שמר את הרשומות הרפואיות שנוגעות לטיפול שקיבלה התובעת, כדי לשפוך אור על שיטת וסוג הטיפול, ובכך פעל בניגוד לחובתו ונטל השכנוע בכל הקשור לרכיבי עוולת הרשלנות הוטל על כתפיו. 

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית המשפט כי הנתבע לא הצליח למלא את החוסר הראייתי שנתגלה ובכך למעשה לא עמד בנטל השכנוע שהועבר לכתפיו ולא הוכיח כי מהות ושיטת הטיפול שניתן לתובעת לא היה רשלני. בית המשפט קבע כי בשל רשלנות בביצוע הטיפול האורתודונטי ואי שמירת הרשומות הרפואיות, עקירת כל חמש השיניים הייתה מיותרת וכתוצאה מכך נגרמה לתובעת נכות בגין עקירתן, על כן חייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בסך של 175,000 שקלים. 

ת"א 7522-01-11