רשלנות רפואית באיסכמיה

כל האיברים והרקמות בגוף האדם זקוקים לאספקה מתמדת של חמצן. איסכמיה היא מצב שבו מתרחשת הגבלה קבועה או זמנית באספקת הדם והחמצן לרקמה מסוימת, הנגרמת לרוב כתוצאה מהיצרות או מסתימה בכלי דם, ועשויה לפגוע ברקמה הנתמכת. מדובר במצב מסכן חיים, וכאשר זרימת הדם ללב נחסמת לחלוטין או מוגבלת באופן קיצוני, תאי שריר הלב עלולים להיפגע ורקמת הלב עלולה למות.

פגיעה באספקת החמצן יכולה להתרחש במגוון מערכות גופניות, כמו מערכת העיכול, כליות, גפיים ועוד. כתוצאה מהירידה באספקת הדם לשריר הלב נפגע תפקוד הלב, ובמקרים חמורים עלול להיגרם אוטם בשריר הלב. במצבים של איסכמיה מוחית, עלול להתפתח נזק מוחי תוך דקות ספורות.

המצב הנפוץ ביותר הוא איסכמיה לבבית, במצב שבו שריר הלב לא מקבל מספיק חמצן, כאשר מחלת לב איסכמית נגרמת בעיקר כתוצאה מטרשת עורקים. איסכמיה מוחית היא מצב שבו מתרחשת פגיעה באספקת הדם התקינה למוח. מצב זה, המכונה גם שבץ מוחי מצריך טיפול מהיר ומדויק, שיכול להיות באמצעות ניתוח לב, בהתאם לסוג הפגיעה. כאשר טיפול רשלני באיסכמיה עלול במקרים קיצוניים להוביל למותו של המטופל.

איסכמיה שקטה היא תופעה שכיחה יותר אצל חולי סוכרת. מדובר במצב רפואי שבו קיימות סתימות עורקים בלב המונעות אספקת דם לשריר הלב, אך המצב לא מוביל לתעוקת חזה או כל סימפטום חמור אחר, אלא לתסמינים קלים יותר כגון קוצר נשימה, עייפות או חולשה.

רשלנות רפואית באבחון איסכמיה

כדי למנוע מצבים של חסימה מלאה של אספקת דם לאיבר הפגוע, יש לטפל באיסכמיה במהירות האפשרית. חולה הסובל מאיסכמיה יכול להגיע לטיפול בשלב מאוחר מדי והנזק לא יכול היה להימנע, אולם במקרים מסוימים ניתן לאבחן את האיסכמיה בשלב מוקדם יותר ולמנוע את הנזק, וייתכן כי קיימת עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.

עילות לתביעה בגין רשלנות רפואית באיסכמיה יכולות להיות בגין היעדר אבחון או אבחון מאוחר שהוביל לנזק משמעותי, אי הפניה לביצוע בדיקות, רשלנות בפענוח תוצאות בדיקות, מתן תרופות מבחינת סוג ומינון ומבלי לוודא את רגישות המטופל, או בגין מעשים ומחדלים רשלניים שהובילו לחוסר טיפול, השהיית הטיפול, או החלטה על ביצוע הליך רפואי בלתי מתאים שגרמו למטופל נזק גופני או החמירו את מצבו.

תביעה בגין רשלנות רפואית באיסכמיה

כדי לבסס תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון ובטיפול באיסכמיה יש להוכיח כי הרופא חרג מרמת האחריות המוטלת עליו וכי כל רופא סביר אחר במצבו היה יכול לבצע את האבחנה הנכונה או לתת טיפול מתאים אחר. התובע נדרש להוכיח כי כתוצאה מהטיפול הרשלני נגרם לו נזק וכי קיים קשר סיבתי בין הטיפול השגוי או המאוחר לנזק.

נטל הוכחת הקשר הסיבתי מוטל על התובע, עליו להוכיח קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי אשר שניהם צריכים להתקיים לצורך הוכחת הקשר בין התרשלות הנתבע לנזק. קשר סיבתי עובדתי הוא קשר המחבר בין כל האירועים שהתרחשו החל מהתנהגותו והתנהלותו הרשלנית של הרופא המטפל ועד לנזק שנגרם למטופל.

לאחר שבית המשפט השתכנע כי קיים קשר סיבתי עובדתי, הוא בוחן האם הקשר הסיבתי לא נשלל בשל שיקול של סיבתיות משפטית, לפי מבחן הסיכון, מבחן הצפיות ומבחן השכל הישר. בית המשפט מברר האם הנזק שנגרם הוא מסוג הנזקים שמפניהם בא המחוקק להגן, האם הרופא היה צריך לצפות מראש באופן סביר כי התנהגות תוביל לנזק והאם ההתנהגות הרשלנית של הרופא גרמה עובדתית לנזק.

אם סבר בית המשפט כי קיים קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי, הוא עשוי לקבל את התביעה ולקבוע לתובע פיצויים על פי דרגת הנזק. במקרה שהתובע לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין התרשלות הנתבע לנזק שנגרם לו, התביעה תידחה.