רשלנות רפואית בנוירוכירורגיה
נוירוכירורגיה עוסקת בהתערבות ניתוחית במחלות של מערכת העצבים המוח וחוט השדרה. נוירוכירורגים מטפלים בעיקר במקרים קשים של חבלות ראש, הסרת גידולים, פריצת דיסק ומחלות חוט שדרה. לאחר טיפול כירורגי יכולים הרופאים במקרים רבים להשיב למטופלים יכולת תפקודית כלשהי, על כן ישנה חשיבות רבה לאבחון מוקדם של הבעיה הרפואית.
רשלנות רפואית בטיפול נוירוכירורגי עלולה להתרחש בשלבי האבחון והטיפול. במקרה שבו לא בוצעו כל האבחנות הרפואיות הנחוצות, עלול להיווצר מצב שבו המטופל יקבל טיפול רפואי שלא מתאים לו, ויגרום לנזק רציני. כך למשל, כאשר קיים חשש להופעת גידולים סרטניים באזור המוח ישנו יתרון אדיר באבחון מוקדם לשם טיפול מהיר ואיכותי ככל האפשר למניעה וכריתה בטרם התפשטות הגרורות. במקרים שבהם האבחון גרם לגילוי מאוחר של המחלה, ייתכן כי יגרם נזק חמור למטופל ואף פגיע בלתי הפיכה.
כדי להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית של נוירוכירורג, יש להצטייד בחוות דעת רפואית של רופא מומחה בתחום נוירוכירורגיה. על המומחה לפרט בחוות הדעת מה הייתה הרשלנות ואילו נזקים נגרמו לתובע כתוצאה מכך. גובה הפיצויים תלוי בגודל הנזק שנגרם למטופל ויכול להגיע למאות אלפי שקלים ולעיתים אף למיליונים כאשר נגרם נזק בלתי הפיך.
תביעת רשלנות רפואית בתחום הנוירוכירורגי
בחודש מרץ 2016, התובע הגיש תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד רופאי ביקור רופא בטענה שלא אובחן ולא טופל כנדרש במורסה שדרתית אפידורלית, וכתוצאה מרשלנות הרופאים נגרמו לו נזקים קשים לרבות שיתוק רגליו והיעדר כמעט מוחלט של שליטה על הסוגרים.
לטענת התובע, הרופאים מטעם ביקור רופא לא מילאו אחר חובתם הרפואית הבסיסית בכך שלא קיבלו אנמנזה מפורטת ולא ביצעו ורשמו את תוצאות הבדיקה הגופנית שערכו לו בביתו. עוד טען כי בעזרת אנמנזה ניתן היה לקבל, כבר בעת הביקור הראשון את המידע הבא: הופעת כאב פתאומי בחזה ובגב עליון שהחמיר עד כדי הצורך במתן טיפול מתמיד במשככי כאב והופעת הפרעות בשליטה על הסוגרים.
אי אבחון המצב הרפואי המסובך מנע הענקת טיפול חירום, מתן הסבר לחולה בדבר טיבו של מצב החירום והצורך הדחוף בטיפול ומתן הפנייה דחופה לחדר המיון שבה מצוין חשד לקיום לחץ על חוט השדרה. לטענת התובע, ייתכן שהפניה מנומקת ודחופה יותר, היתה מביאה לקבלת טיפול מתאים שהיה מאפשר את החלמתו המלאה.
התובע סובל ממחלה נדירה שניתן לאבחן רק בשלבים מתקדמים
לאחר שמיעת טענות הצדדים וחוות דעת של מומחים מטעמם, סבר בית המשפט שהמחלה שממנה סובל התובע היא מחלה נדירה המשתייכת לסוג המחלות המתקדמות, שבתחילה לא ניתן לזהות את קיומן ורק לאחר שהמחלה מתקדמת יש סימנים נוירולוגיים שניתן באמצעותם לעמוד על קיום המחלה.
בית המשפט השתכנע כי גם לאחר שהופנה התובע לטיפול בבית חולים בעקבות ביקורי הבית של רופאי ביקור רופא, עדיין לא נמצא אצלו נזק נוירולוגי ולא היה מה שיכוון לקיום מחלתו הנדירה, לפיכך בשלב שבו רופאי ביקור רופא היו בתמונה הם כלל לא יכלו לאבחן את המחלה, והרשלנות היחידה שניתן להעלות לכל היותר טענות היא בדבר אופן ביצוע הבדיקות והרישומים.
בסופו של דבר קבע בית במשפט כי אין קשר סיבתי בין התנהגותם של רופאי ביקור רופא לבין נזקי התובע, ואין להטיל עליהם אחריות ולחייבם לפצות את התובע בנוסף לפיצויים שזכה במסגרת הסכם הפשרה, לפיכך התביעה לפיצויים נדחתה.