רשלנות רפואית בטיפול שורש

טיפול שורש בעצב השן הוא טיפול שכיח ביותר שמטרתו לשמר שיניים פגועות. הסיבה הנפוצה לצורך בטיפול שורש היא הזנחת השיניים הגורמת לזיהום ולמחלות בתעלות השורש ובעיקר עקב התפתחות עששת.

כל רופא שיניים מוסמך לבצע טיפול שורש, אך ישנם רופאים שעברו התמחות מיוחדת בטיפול מסוג זה ומיומנים בהתמודדות עם טיפולים מורכבים יותר. במהלך הביקור, מאבחן הרופא אם ישנן בעיות במוך השן, לשם כך הוא נעזר בבדיקות רנטגן, בבדיקות פיזיקליות של הפה והבלוטות, ובדיקות נוספות כדי לעמוד על חומרת הבעיה ולהחליט על סוג הטיפול.

זיהום עקב חיטוי שלא בוצע ביסודיות

ברפואת שיניים המודרנית, הטיפולים מבוצעים תחת הרדמה מקומית ולא אמורים לכאוב. כדי להגיע אל מוך השן רופא השיניים פותח אותה, ומסלק את רקמת המוך מהלשכה ומהתעלות ולאחר מכן מבצע חיטוי יסודי של תעלות השורשים ומסלק את שאריות החומר האורגני והחיידקים. במקרה שהחיטוי בוצע ברשלנות, ישנו חשש לזיהום אשר יגרום לכאבים, ולצורך בחידוש טיפול שורש.

בסוף תהליך החיטוי חלל המוך נאטם בסתימת שורש, הכוללת איטום של השן בחומר מלט וחומר מילוי למניעת דליפה של זיהומים ונוזלים אל תוך השן וסתימה זמנית כדי להגביר את ההגנה על השן, אשר מוחלפת בסתימה קבועה לאחר ימים ספורים.

סדק בשן עקב קדיחה מעבר לנדרש

עילה לתביעה לפיצויים בגין טיפול שורש רשלני, יכולה להיות מוגשת עקב קדיחת השן מעבר לנדרש באופן שגרם לשן להיסדק, כך שלא היה מנוס מעקירתה, או בשל אבחון שגוי, אי עריכת רשומה רפואית ואי עריכת מעקב ראוי, אי בצוע בדיקות מתאימות טרם הטיפול, אי מתן טיפול תרופתי לאחר הטיפול, הפרת חובת הגילוי, אי קבלת הסכמה מדעת לטיפול, פגיעה באוטונומיה ועוד.

כדי להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית בטיפולי שורש, יש לפנות אל מומחה בתחום זה, ולברר האם קיים קשר סיבתי בין התנהלות הרופא לנזק שנגרם למטופל, וכן להתייעץ עם עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית בשיניים, ולבדוק האם קיימת עילה להגשת תביעת פיצויים. במקרה שנמצא כי אכן מדובר ברשלנות רפואית, יש להגיש חוות דעת של מומחים רפואיים, ומסמכים רלוונטיים המעידים על טיפול רשלני והנזק שנגרם כתוצאה מכך.

כשל בטיפול כבר בשלב האבחון

בתביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית בטיפול שורש, טען התובע כי נגרם לו נזק חמור עקב טיפול רפואי שניתן לו על ידי הנתבע, שהוא רופא שיניים במקצועו. התובע טען, כי הוא טופל אצל הנתבע במשך עשרה חודשים, במהלכם עבר ביצוע כתרים, טיפולי שורש, שחזורים ופרוצדורות רפואיות נוספות.

התובע הציג בפני בית המשפט חוות דעת רפואית של רופא שיניים ומומחה לשיקום פה ולסת הטיפול, שלפיה הטיפול שניתן לו על ידי הנתבע היה רשלני ולא בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת. על פי חוות דעת המומחה, הטיפול כשל כבר בשלב האבחון ותכנון התכנית הטיפולית וכן בטיפול הרפואי עצמו.

עוד טען התובע כי היה על הנתבע להפנותו למומחה בתחום, מאחר שהטיפול שניתן לו, לא היה בתחום מומחיותו, והוא גרם לנזק רב הכולל עקירת שיניים, הרמת סינוס עם השתלת עצם, ביצוע שתלים ועוד. כמו כן הנתבע ניהל רשומה רפואית באופן לקוי וחסר, ולא ניתנו לו הסברים מפורטים ומספקים בטרם ביצוע הטיפול ומידע על תכניות טיפוליות חלופיות, לפיכך מדובר בפגיעה באוטונומיה.

בית המשפט קבע כי מדובר בעוולת הרשלנות, וכי הרופא הפר את חובת הזהירות, המושגית והקונקרטית כלפי המטופל, מאחר שהיה עליו לבצע רישום נאות שלא נעשה, והנתבע לא הוכיח את היקף ומהות הטיפולים שהוענקו לתובע, על כן נטל ההוכחה עבר אליו. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך של 153,000 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת הוצאות משפט.