רשלנות רפואית עקב טעות בשיקול דעת

במהלך מתן טיפול רפואי מתרחשות לעתים טעויות אנוש בלתי נמנעות, אך לא כל טעות במעשיו של הרופא או בשיקול דעתו עולים כדי רשלנות רפואית. ההבחנה בין טעות בשיקול דעת לבין התרשלות דקה מאד, ולא תמיד קל למצוא את הקו המבחין. יחד עם זאת טעות בשיקול דעת עלולה להעיד על רשלנות, במקרים שבהם הגורם המטפל נמנע מלנקוט מיומנות כחוק. לפיכך תביעה בגין רשלנות רפואית חייבת להתבסס על רשלנותו המקצועית של הרופא, וחייב שתתקיים התנהגות לא סבירה בעלת אשם מצדו.

לא כל טעות מהווה רשלנות רפואית

הפסיקה בין מבחינה התרשלות לבין טעות בשיקול דעת שאינה עולה לכדי עוולת רשלנות. לשם כך בודק בית המשפט כל מקרה בנפרד, תוך ניתוח מעמיק של המקרה, נסיבותיו ועובדותיו. לא תמיד יש בכוחה של טעות בשיקול דעת כדי לשחרר את הגורם המטפל מאחריות. הצדק מחייב כי רופא שבעקבות התנהגות בלתי זהירה גרם למטפל נזק, לא יוכל להתגונן בטענה שנקלע לפתע למצב מסובך ולא היה בידו לשקול במידה מספקת כיצד להיחלץ ממנו.

טענות כגון עייפות ומתח אינן מסירות אחריות מהרופא

רשלנות רפואית מוגדרת כמתן שירותים רפואיים מבלי לנקוט במידת זהירות סבירה המצופה מהצוות הרפואי, וכתוצאה מכך נגרם למטופל נזק, שלא היה נגרם אם הצוות הרפואי נהג כפי שנהג. לא כל טעות מהווה רשלנות רפואית, ויש מקרים שבהם אירעה טעות כנה בשיקול דעת מקצועי, על כן רק טעות בלתי סבירה תיחשב לרשלנות. יחד עם זאת טענות כגון עייפות של הרופא, הצטברות של מתח בעבודה אינן מסירות אחריות ועשויות להיחשב כרשלנות במקרה שנגרם למטופל נזק.

למרות החשיבות והאחריות הרבה, הרפואה אינה נחשבת למדע מדויק וטיפול רפואי אינו מהווה ערובה לריפוי. הרפואה אמנם נדרשת לרפא את החולים ולספק הקלה בכאבים ומענה למחלות, אך לא ניתן לחזות מראש את כל הסיכונים האפשריים הכרוכים בטיפולים השונים. אחוז לא מבוטל של טעויות מתרחשות תוך כדי מתן טיפול רפואי, וגורמות לנזקים בדרגות שונות.

רופא שלא נהג על פי הפרקטיקה המקובלת

מבחן הרשלנות אינו נעוץ בעשיית הטעות עצמה, אלא בשאלה כיצד היא נעשתה. על פי מבחן זה יימנע בית משפט מלהטיל אחריות על רופא שנקט במיטב שיקול דעתו, גם אם לדעת מומחים רפואיים היא נמצאה מוטעית, אלא אם יוכח שהרופא לא נהג על פי הפרקטיקה המקובלת.

כדי לברר אם נפלה טעות באבחון, במתן תרופות, בסוג הטיפול ובביצועו, חשוב לבחון האם רופא אחר שנחשב לזהיר ומיומן היה נוהג כפי שנהג הרופא שנחשד ברשלנות. כאשר טעות בשיקול דעת בדרך של טיפול וריפוי אינה נחשבת רשלנות, אלא במקרים שבהם הוכח כי היא נבעה מחוסר ידע מקצועי או חוסר זהירות סבירה.

כיצד להגיש תביעה בעילת שיקול דעת מוטעה?

במקרה שנותרה למטופל נכות קבועה או נגרם לו נזק בלתי הפיך, בעקבות חשד לשיקול דעת מוטעה של רופא או כל גורם מטפל אחר, רצוי לפנות לייעוץ אצל עורך דין בעל ניסיון ומיומנות בתביעות רשלנות רפואית. חשוב לשמור את כל התיעוד הרפואי, ולהעביר אל עורך הדין מידע מפורט על המקרה בצירוף מסמכים רפואיים.

עורך הדין רשאי לקבל כתב ויתור על סודיות רפואית מהגורמים הרלוונטיים, ואת הרשומה הרפואית של מהלך הטיפול. בנוסף יש לבקש חוות דעת של מומחה רפואי שתומך בתלונה על רשלנות ונזק. לאחר קבלת חוות דעת של מומחה רפואי, ניתן להעריך הערכה ראשונית אם קיים קשר סיבתי בין התנהלות הרופא לנזק שנגרם, ואם קיימת עילה לתביעה ואת גובה הפיצויים.