קשישה השוהה בבית אבות קיבלה טיפול שיניים רשלני

אשה חולה ומבוגרת המתגוררת בבית אבות התקשרה עם עמותה לטיפול למען בריאות הפה, המעניקה טיפולי שיניים במוסד הסיעודי, כדי שתטפל בשיניה, אולם לטענתה, הטיפול בוצע ברשלנות, והיא נאלצה לפנות לרופא פרטי להשלמת הטיפולים, על כן פנתה אל בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ודרשה לקבל פיצויים בגין טיפול רשלני.

על פי עובדות התביעה, בתחילת שנת 2014, שילמה התובעת לעמותה סכום של 11,325 שקלים, עבור טיפולי שיניים. במסגרת תכנית הטיפולים, נדרש היה להחליף את הגשר הישן בחדש, לעקור שתי שיניים, ולהכין תותבת חדשה. אולם עקירת השיניים שינתה את התכנית, והתובעת זוכתה בסך של 1,710 שקלים.

התובעת טענה כי לנוכח חוסר מיומנות הרופאים של העמותה, הטיפולים התפרשו על פני שמונה חודשים, שזה זמן לא סביר, ובמהלכם נותרה ללא שיניים או תחליפים זמניים, ולבסוף התותבת שנמסרה לה לא התאימה ונפלה. בלית ברירה ובהעדר יכולת כלכלית, היא פנתה אל רופא שיניים פרטי, אשר הגיע אל בית האבות ותוך חמישה טיפולים, שארכו פחות מחודש ימים, התאים לה תותבת עליונה נשלפת בעלות של 7,000 שקלים. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של הרופא הפרטי.

התובעת סירבה לשתף פעולה עם הצוות הרפואי

מנגד טענה הנתבעת כי הצוות הרפואי ביצע את טיפול השיניים המורכב במיומנות רבה, ועקב מצב השיניים נדרש פרק זמן ממושך שהוא סביר ביחס לתכנית המוצעת. בנוסף טענה כי התובעת סירבה לשתף פעולה עם הרופאים, ועל פי בקשתה הוחלף פעמיים הרופא בשל אי התאמה, וכי התובעת סירבה לתת לרופא להתאים לה את התותבת. יחד עם זאת לכתב ההגנה לא צורפה רשומה רפואית, או כל מסמך מהותי אחר המעיד על אופן הטיפול.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, סבר בית המשפט כי תחושתה הסובייקטיבית של התובעת, אשר לפיה לאחר חודשים רבים של טיפולים, התותבת אינה מוחזקת בפה, הביאה למסקנה כי הנתבעת נכשלה בטיפול. ואף העובדה שהיא קיבלה תותבת מתאימה מרופא השיניים תוך זמן קצר ובעלות לא גבוהה חיזקה את דעתה. אולם סבר כי בכך לא היה די כדי לקבוע כי מדובר ברשלנות רפואית.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,600 שקלים

יחד עם זאת בית המשפט קיבל את טענת התובעת בכך שנאלצה לפנות לרופא פרטי, למרות היעדר יכולת כלכלית. אולם קבע כי לא הוכח שהטיפולים ארכו מעבר לזמן סביר, ולא הוכח כי לא ניתן היה להתאים את התותבת הקיימת לו היתה התובעת מסכימה להמשך הטיפול. כמו כן, לא הוכח קשר סיבתי בין אי המצאת תחליפי שיניים בזמן הטיפולים, לעובדה שכיום התובעת לא יכולה להשתמש בתותבת כל הזמן, אלא רק בעת הארוחות. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה בחלקה, וחייב את העמותה להשיב לתובעת סך של 2,350 שקלים, מתוך הסכום ששולם לה, בתוספת הוצאות משפט בסך 250 שקלים.

ת"ק 15242-06-15