חולה סרטן התאבד לאחר שקרא את פענוח הבדיקות שנשלח אליו בדואר

אדם שחלה בסרטן שם קץ לחייו בהיותו כבן 52 שנים, זאת לאחר שקרא מכתב שנשלח אליו מבית החולים, עם תוצאות הבדיקות האחרונות. למרות שבפועל התוצאות העידו על נסיגת המחלה. אשתו של המנוח הגישה תביעה נגד משרד הבריאות בגין עוולת הרשלנות, בטענה כי ניתן היה למנוע את מותו של בעלה שסבל מדכאון עמוק, באי שליחת המכתב. בית משפט השלום בתל אביב - יפו נדרש לקבוע האם בית החולים נהג ברשלנות רפואית.

המנוח, יליד שנת 1957, אובחן בשנת 2008 כסובל ממחלת הסרטן, ועקב כך עבר טיפולים רבים וממושכים ושהה תחת מעקב בבית החולים. במסגרת הטיפולים הוא עבר ניתוח לפתיחת בית החזה וכריתה של האונה הימנית. ובעקבות הקרנות שעבר, המליצה פסיכיאטרית על נטילת תרופה אנטי פסיכוטית. 

בחודש אוקטובר 2009, עבר המנוח מיפוי שהדגים קליטה פתולוגית בבלוטת לימפה שהיא בולטת פחות לעומת הבדיקה הקודמת. ובאותו היום הוצא זימון למרפאה האונקולוגית אשר נקבע לשבועיים מאוחר יותר.

אשת המנוח טענה כי בית החולים התרשל במשלוח תוצאות המיפוי בדואר

בסוף החודש, בשעת ערב, נשלח מכתב מבית החולים אל ביתו של המנוח שבו פענוח תוצאות המיפוי. המנוח פתח את המעטפה ולאחר שקרא את תוכן המכתב, הוא השליך אותו על השולחן וצעק על אשתו, כי היא אמרה לו שהוא בריא. בבוקר למחרת, אשתו יצאה לחצר הבית ומצאה אותו כשהוא תלוי על עץ ללא רוח חיים.

אשתו של המנוח טענה כי מדובר בעוולת הרשלנות של בית החולים, מאחר שבעלה סבל מדיכאון וממצבים פסיכוטיים והיה מצוי בסיכון גבוה להתאבדות. הוא  שם קץ לחייו כאשר קיבל את תוצאות המיפוי לביתו והבין באופן שגוי כי הסרטן חזר והתפשט בגופו, בניגוד למה שחשב לפני קבלת התוצאות.

לטענת התובעת, הצוות הרפואי פעל ברשלנות ובחר לעצום את עיניו ולא לנקוט באמצעי זהירות פשוטים, של תיווך תוצאות המיפוי באמצעות הרופאה, אשר היתה לפגוש אותו יום לאחר ההתאבדות. התובעת טענה כי אילו היתה ניתנת הוראה פשוטה זו, בעלה היה היום בחיים, בפרט כאשר תוצאות המיפוי, העידו על תגובה טובה לטיפול הקרינתי.

משרד הבריאות טען כי לא הוכח קשר סיבתי בין שליחת המכתב למעשה האובדני

מנגד טענו הנתבעים כי מצבו הנפשי של המנוח דווקא השתפר סמוך להתאבדותו, ואף לא נראו כל סימנים המעידים על רצונו לשים קץ לחייו. לחלופין נטען כי במועד שבו הופנה למיפוי, לא היה בפני הצוות הרפואי כל מידע שלפיו היה עליו להניח כי יש למנוע ממנו מידע על תוצאות המיפוי.

הנתבעים טענו כי יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת משמעותית, כיוון שהיא לא שיתפה את הרופאים בעובדות מהותיות הנוגעות לבעלה. ובנוסף טענו כי לא הוכח קשר סיבתי בין תוצאות המיפוי אשר נשלחו בדואר ובין המעשה ההתאבדות.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בתיק הרפואי של המנוח, הגיע בית המשפט למסקנה כי הצוות הרפואי היה מודע למצבו הנפשי של המנוח אשר סבל מדיכאון קשה, לכן היה צורך של ממש למנוע את תוצאות המיפוי ממנו באמצעות שליחתם בדואר.

בנסיבות אלו קיבל בית המשפט את התביעה, וקבע כי משפחתו של המנוח זכאית לקבל פיצויים בסך של 1.1 מיליון שקלים, בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים. זאת בצירוף הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4%%.

ת"א 11123-06-11