האם ניתוח קיסרי היה מונע את הנזק שנגרם לתינוק?

הורים לילד שסובל משיתוק מוחין, הגישו תביעה נגד המרכז הרפואי סורוקה, בטענה כי הצוות הרפואי התרשל במהלך הלידה, מאחר שלמרות כל הסימנים שהעידו על מצוקה עוברית, החליט שלא לבצע ניתוח קיסרי. לאחר שבית משפט מחוזי קבע כי לא מדובר ברשלנות רפואית בלידה, פנו ההורים לבית משפט המחוזי והגישו ערעור על ההחלטה.

בחודש מרץ 2003, סמוך לחצות, התקבלה האם בבית החולים כשהיא בשבוע 42 להיריון, לצורך קבלת ביקורת בגין מיעוט מי שפיר והריון עודף. לנוכח שלבו המתקדם של ההיריון ותוצאות הביקורת הוחלט לנקוט בפעולות רפואיות למען החשת הלידה, ולאחר בדיקות ניתן לה חומר לזירוז ובהמשך הוחלט על פקיעת קרומי מי השפיר.

התינוק הועבר מיד לאחר הלידה למחלקה לטיפול מיוחד

בשעה 15:00 הועברה האם לחדר לידה ונמצאה פתיחה של 3 ס"מ, ללא צירים סדירים. כעבור שעה בוצעה הרדמה אפידורלית. בשעה 18:30 הצירים היו סדירים, בלא שינוי בפתיחה. ורק בשעה 1:10 נולד התינוק. מכיוון שלא בכה כראוי והיה מעט ישנוני הועבר למחלקה לטיפול מיוחד, אולם בהמשך כל הפרמטרים שנבדקו נמצאו תקינים.

כ- 14 שעות לאחר הלידה, התינוק החל לפרכס וסבל מאירועים של הפסקות נשימה. לאחר מתן טיפולים, הוא הועבר למחלקת פגים. כעבור 10 ימים, שוחרר מבית החולים עם אבחנה של נזק מוחי עקב פגיעה בחמצון וכיום הוא סובל משיתוק מוחין.

ההורים טענו כי יש לבחון את התמונה הכוללת

ההורים טענו כי מדובר ברשלנות רפואית, ולנוכח הסימנים אשר העידו על מצוקת העובר וקצב התקדמות הלידה האיטי, היה על הצוות הרפואי לשקול ואף  לבצע ניתוח קיסרי ובכך למנוע את הנזק הקשה שנגרם לבנם.

לאחר שמיעת טענות הצדדים וחוות דעת של מומחים רפואיים מטעמם, בית המשפט המחוזי קבע כי לא היו סימנים שהעידו על מצוקה עוברית, ולא היה מקום לשקול את סיום הלידה בדחיפות בניתוח קיסרי. לפיכך קבע כי המרכז הרפואי סורוקה לא התרשל בניהול הלידה.

במסגרת הערעור טענו ההורים כי יש להתייחס למכלול הנתונים שעמד בפני הצוות הרפואי כדי להעיד על מצוקת העובר, לרבות: הריון עודף, שלייה המצויה באי ספיקה ומיעוט מי שפיר, קצב לידה לא תקין וירידות בדופק העובר על פי המוניטור. עוד הוסיפו כי כאשר ישנם גורמי סיכון רבים, קיימת חובת זהירות מוגברת של הצוות הרפואי לנקוט בצעדים החורגים מסטנדרט הטיפול המקובל, ואף לבצע ניתוח קיסרי.

לא היתה כל אינדיקציה לבצע את הלידה בניתוח קיסרי

הנתבעת ציינה את הפעולות שביצעו באם נוכח שבוע ההיריון המתקדם, ונוכח מיעוט במי השפיר, וחזרה על הקביעה כי מיעוט זה כשלעצמו אינו מעיד על פגיעה בחמצון ואינו מהווה אינדיקציה לצורך בניתוח קיסרי.

בנוסף טענה כי על פי הרשומה הרפואית הוכח שקצב הלידה היה תקין לגמרי והניטור העוברי היה רציף לאורך כל הלידה, ולא עלתה כל עדות למצוקה עוברית המחייבת לידה בניתוח קיסרי. עוד הוסיפה כי ההידרדרות במצב הילוד החלה רק 16 שעות לאחר הלידה, לכן לא קיים קשר סיבתי בין הטיפול שהוענק במהלך  הלידה לנזק שנגרם ליילוד.

לאחר שקילת טענות הצדדים, הגיע בית משפט העליון לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי וכי דין הערעור להידחות ואף קבע כי באף לא אחד משלבי הלידה הוכחה התרשלות בדמות הצורך ליילד בניתוח קיסרי. לכן הערעור נדחה ובנסיבות חייו המצערות של הילוד נקבע כי אין צו להוצאות.

ע"א 8394/13