רשלנות רפואית בניתוח לצורך שחרור לחץ בעמוד השדרה

אדם כבן 53 שסבל מכאבי גב, עבר בהמלצת רופא ניתוח לשחרור לחץ מעמוד השדרה, בעקבותיו נותר משותק בפלג גופו התחתון ונכה בשיעור של 100%. על כן פנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו והגיש תביעה נגד הרופא המנתח בגין רשלנות בניתוח, ודרש בנוסף פיצוי בגין היעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה.

התובע, יליד שנת 1957, סבל במשך שנים מכאבי גב ובתחילת שנת 2010 החל לחוש התכווצויות וחולשה קלה בגפיים. מתוצאות הדמיית MRI, עלה כי הוא סובל מבלט דיסק גדול הלוחץ על חוט השדרה, ולכן המליץ לו הנתבע לעבור ניתוח בעמוד השדרה. הרופא טען כי אם לא יעבור את הניתוח הוא עלול ללקות בשיתוק. ואף ציין כי קיימת סבירות גבוהה שהניתוח יפתור את הבעיה ואת הכאבים.

באמצע הניתוח עמוד השדרה הפסיק לייצר אותות חשמליים

בחודש ספטמבר 2010, בוצע הניתוח על ידי הנתבע בבית החולים "אסותא", לצורך שחרור לחץ קדמי ואחורי כולל קיבוע. התובע הושכב על בטנו, כאשר ראשו מקובע במסגרת קשיחה, אולם במהלך הניתוח חוט השדרה של התובע הפסיק לייצר אותות חשמליים, על כן הוא הוער ונהפך על גבו.

לאחר הניתוח שהופסק חל שיפור מסוים במצבו הנוירולוגי של התובע, וכעבור יומיים בוצע ניתוח משלים, ומאז הוא סובל משיתוק הגפיים החל ממקום הניתוח. בהמשך עבר למחלקה שיקומית, וממשיך בטיפולים ומעקבים עד עצם היום הזה.

התובע טען כי לפני הניתוח הוא ניהל אורח חיים שגרתי, טיפל בילדיו, עסק בספורט ועבד במספר מקומות עבודה במשך כ- 12 שעות ביום, כאשר בין היתר שימש כמרצה למנהל עסקים. כיום הוא לוקה בנכות בשיעור של 100%, עקב רשלנות הרופא, וסובל מבעיות תפקודיות קשות. הוא מתהלך באטיות בעזרת קביים או באמצעות כסא גלגלים, אינו מסוגל להתאפק, דבר שגורם מדי פעם להרטבה, וסובל מקשיים ניכרים בזקפה.

האם נבחרה הגישה הניתוחית הנכונה?

על פי חוות דעת של מומחה רפואי מטעם התובע, עלה כי כתוצאה מהניתוח בעמוד השדרה, נגרם לתובע נזק נוירולוגי עם חולשה ספסטית קשה של הגפיים, הפרעה בסוגרים ובתפקוד המיני. המומחה העריך כי הנזק הוא תוצאה של רצף שיקולים כירורגיים מוטעים, וביצוע שאינו עומד בסטנדרט של רפואה סבירה.

עוד הוסיף כי במקרה כזה הגישה האחורית שבה נקט המנתח היא אסורה ומסוכנת, וקרוב לוודאי שמיותרת ושחרור הלחץ חייב להיעשות מלפנים. ואף ציין כי במהלך הניתוח נעשה שימוש במכשירים גסים שאינם מתאימים.

הנתבע הכחיש את הטענות המופנות כלפיו, וטען כי התובע סבל מהיצרות במספר גבהים בחוט השדרה, לכן ניתן היה לבחור בין שלוש טכניקות ניתוחיות, והגישה המשולבת אחורית וקדמית היא גישה מקובלת, שבה קיימת פחות סכנה. מומחה מטעמו העיד כי הניתוח בוצע במיומנות הנדרשת, תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים והטכניקה הכירורגית שנבחרה היתה טכניקה מקובלת.

התובע יפוצה על ידי הרופא בסך של למעלה מ - 5 מיליון שקלים

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי בחירתו של הרופא בשיטה משולבת אחורית קדמית, כמו גם ההחלטה להתחיל בגישה אחורית, הייתה שגויה ורשלנית. מאחר שהבחירה לא התאימה למצבו הרפואי של התובע וננקטה בניגוד למקובל ובניגוד להנחיות הכלולות בספרות הרפואית, ומבלי שניתן הסבר מתקבל על הדעת באשר לסיבת הבחירה בניתוח זה.

עוד נקבע כי השיהוי בן היומיים בין שני הניתוחים לא היה סביר ואף העצים את הנזק שנגרם בניתוח הראשון לכן קיים קשר סיבתי בין ההליך הרפואי לנכות שנותרה לתובע. בנסיבות אלו קיבל בית המשפט את התביעה, וקבע כי התובע זכאי לפיצויים בסך של 5,120,524 שקלים, בהפחתת תשלומי המוסד לביטוח לאומי ובצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 20%.

ת"א 32454-02-12