המטופל טען כי נגרם לו נזק בשל איחור באבחון אוטם שריר הלב
עורך דין, יליד שנת 1981, הגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית נגד המדינה, בטענה כי בעת אשפוזו בבית חולים בצפון הארץ קיבל טיפול רפואי רשלני בשל אבחון לקוי אשר גרם נזק לשריר הלב. בית משפט השלום בהרצליה נדרש להכריע האם התובע זכאי לפיצויים.
בחודש ספטמבר 2010, סבל התובע בהיותו בן 27, מכאבים לוחצים בחזה וקשיי נשימה אשר נמשכו כארבעה ימים לאחר מאמץ בחדר כושר. בהוראת רופא הוא פונה באמבולנס לחדר מיון, שם אושפז ביחידה לטיפול נמרץ לבבי.
בבית החולים לא אובחן כי התובע עבר התקף לב
בבית החולים אובחן כי התובע סבל מדלקת בשריר הלב, אולם על פי חוות דעת של שלושה מומחים רפואיים, האבחנה היתה שגויה והיה מדובר באוטם של שריר הלב. כאשר אחד המומחים קבע כי האבחון השגוי אינו נבע מטעות בשיקול דעת אלא ברשלנות רפואית.
התובע טען כי שוחרר טרם עת מבית החולים, כשהאנזימים שלו מעידים על המשך תהליך, וכאשר המחלה שלו עדיין פעילה, והאבחנה של התקף הלב והצנתור הטיפולי בו הושתלו שלושה סטנטים נדחתה למשך חמישה ימים. התובע טען כי בכך נגרמה לו פגיעה באוטונומיה עקב הפרת חובת הגילוי ובנוסף דרש פיצויים בגין כאב וסבל, הפסדי שכר והוצאות שונות.
האיחור באבחון האוטם הקטן לא גרם לכל נזק
הנהלת בית החולים הודתה כי לא נרשמה אבחנה לאפשרות של אוטם שריר הלב, ולא הובאה בחשבון אפשרות לביצוע צנתור, ואף לא בוצעה כל פעולה אקטיבית כדי לשלול אוטם, למעט בדיקות מעבדה ומעקב א.ק.ג. כמו כן, הרופא הבכיר הודה כי חתם על סיכום המחלה מבלי שבדק את התובע או שערך את המסמכים הרפואיים, שבוצעו על ידי רופאות שהיו חסרות כל מיומנות וניסיון.
מומחה מטעם הנתבעת טען כי בדיקות המאמץ שביצע התובע מאז קרות האירוע הצביעו על תפקוד תקין של הלב לרבות במאמץ ניכר, לכן לא נגרם לו כל נזק בשל האוטם הקל בו לקה, ואף לא נגרם לו כל נזק כספי או אחר בעקבות אשפוזו בבית החולים ולאחר הצנתור שעבר.
עוד ציין המומחה כי לא נגרם לתובע קיצור תוחלת חיים בשל האיחור בביצוע הצנתור, לכן יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין כאב וסבל או פגיעה באוטונומיה, ויש לפצותו בסכום שלא יעלה על 30,000 שקלים, ולנכות מסכום זה את תגמולי המוסד לביטוח לאומי.
התובע יפוצה בסך של 150,000 שקלים בגין פגיעה באוטונומיה
לאחר שמיעת המומחים וטענות הצדדים השתכנע בית המשפט כי הנתבעת לא עמדה בחובתה להביא ראיות לשכנע שלו צונתר התובע קודם לכן היו נמנעים נזקיו, ואף קבע כי האבחון השגוי עולה כדי רשלנות. עם זאת לא הוכח כי חלה החמרה במצבו שתרמה לנכותו בגין האוטם שהגיע לשיאו בטרם הגיע לבית חולים. על כן אין לזקוף לחובת הנתבעת את הנזק בגין האוטם שארע לפחות 24 שעות לפני הגיעו לחדר מיון.
בנסיבות אלה חייב בית המשפט לפצות את התובע בסך של 150,000 שקלים בגין פגיעה באוטונומיה והוצאות שונות, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6%.
ת"א 11062-11-11
