אבחון מאוחר של מחלה הותיר פגיעה מוחית קשה
אשה שהגיעה לפני כתשע שנים לבית חולים הדסה בעקבות התקף אפילפטי, סובלת כיום מנכות נוירולוגית וקוגניטיבית קשה וממגבלות פיזיות. לטענתה, לאור האיחור המשמעותי באבחון מחלתה והתרשלות הצוות הרפואי בטיפול נגרמו לה נזקי גוף קשים, על כן עתרה יחד עם בעלה לבית המשפט המחוזי בירושלים והגישה תביעה בעילה של רשלנות רפואית.
בחודש פברואר 2006, הובהלה אשה בריאה לבית חולים, עקב התקף אפילפטי שהופיע מתוך שינה. שם עברה בדיקות שונות, ורק לאחר שישה ימי אשפוז בוצעה בדיקת MRI. בהמשך הופיעו התקפים אפילפטיים נוספים ומצבה הלך והתדרדר, עד שנדרשה לעבור הנשמה. במהלך אשפוזה היא טופלה במספר סוגים של תרופות אנטיביוטיקה, אולם הטיפול התרופתי נכשל ומצבה הרפואי החמיר בהתמדה.
המחלה אובחנה רק לאחר כשבועיים מיום הגעתה למיון
לטענת התובעים, חרף הנחיה מפורשת לבצע בדיקת MRI כבר עם הגעתה לחדר המיון, לא בוצעה הבדיקה במשך שישה ימים ולא הוחל במתן טיפול בסטרואידים על מנת למנוע נזק מוחי, ואף למרות היותה מרותקת למיטה ומונשמת לא ניתן טיפול מניעתי נוגד קרישה. ורק לאחר 15 ימים מיום האשפוז אובחנה המחלה וניתן לה מינון גבוה של סטרואידים ונבלמה ההתדרדרות במצבה.
התובעים ביססו טענתם על סמך חוות דעת של מומחה רפואי, שקבע כי חל איחור משמעותי באבחון מחלתה של התובעת ולכן חל עיכוב גם במתן הטיפול המתאים, שהיה יכול למנוע את הנזק המוחי הבלתי הפיך שנגרם לה. וכן מאחר שלא ניתן לה טיפול מניעתי נוגד קרישה היא סובלת מפקקת בוורידי הרגליים. לפיכך המומחה מצא כי קיים קשר סיבתי בין התרשלות הרופאים לנזקים הקשים שנגרמו לתובעת.
מדובר במחלה נדירה שלוקח חודשים לאבחן אותה
מנגד טענה הנהלת בית החולים כי לא נפל פגם בטיפול שניתן לתובעת, והמחלה שממנה סבלה בשם: השימוטו אנצפליטיס היא מחלה נדירה ביותר, וקיים קושי רב באבחונה. הנתבעת טענה כי אם הגעתה לחדר מיון התובעת נשלחה לסדרת בדיקות מקיפות, אך על פי הממצאים לא נראתה דחיפות לבצע בשלב זה בדיקת MRII. ואף נטען כי לא היה מקום להתחיל בטיפול בסטרואידים, לפני שממצים את הניסיון לאבחן את המחלה.
עוד הוסיפה כי המחלה אובחנה תוך 14 יום ואבחון נכון של המחלה הציל את חייה וגרם לנזקים מינימאליים. לפיכך לא היתה כל התרשלות מצד הצוות הרפואי, שעשה הכל כדי להגיע לאבחנה הנכונה והחליט שלא לתת טיפול ללא מיצוי האפשרויות לאבחון המחלה. מומחה רפואי מטעם הנתבעת קבע כי אבחון המחלה הנדירה תוך שבועיים הוא פרק זמן קצר ביותר יחסית, כאשר בדרך כלל לוקח מספר חודשים לאבחון המחלה.
הרופאים היו צריכים לבצע בדיקת MRI בשלב מוקדם יותר
לאחר שמיעת טענות הצדדים והמומחים מטעמם, השתכנע בית המשפט כי אבחון מוקדם של המחלה היה מונע את הפגיעה המוחית של התובעת, ולנוכח מצבה הקשה בעת הגעתה לחדר מיון צריך היה לערוך בדיקת MRI ולשקול מתן סטרואידים בשלב מוקדם יותר. גם העובדה שהיא לא קיבלה נוגדי קרישה בזמן שהיתה מחוסרת הכרה או מונשמת מהווה רשלנות רפואית.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הנכות המשוקללת ממנה סובלת התובעת עומדת על 72%, ולאחר שנמצא קשר סיבתי בין התרשלות הרופאים לנכות הצמיתה, חייב את הנהלת בית החולים הדסה לשלם לתובעת פיצויים בסך של 4,297,000 שקלים, בצירוף סכום של 750,0000 שקלים, עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
ת"א 44795-12-11
