התובע לא הוזהר מפני סיכוני ההרדמה טרם בוצע הניתוח

נער כבן 15 הסובל מפיגור שכלי עבר בשנת 2000 ניתוח לתיקון עמוד השדרה, אולם הניתוח לא הושלם בשל סיבוכים נשימתיים, שנגרמו ככל הנראה כתוצאה מההרדמה. הוריו של הנער הגישו תביעה בעילה של רשלנות רפואית נגד משרד הבריאות. בית משפט השלום בהרצליה נדרש להכריע האם מדוברברשלנות בניתוח והאם התובע זכאי לפיצויים.

התובע, יליד 1985, הסובל מתסמונת נדירה, הכוללת תופעות של פיגור שכלי, עקמת ואפילפסיה, נדרש לעבור ניתוח בגב בשני שלבים, אולם הניתוח השני לא בוצע, עקב סיבוכים נשימתיים לאחר הניתוח הראשון, בעקבותיהם אושפז בטיפול נמרץ נשימתי כשלושה שבועות וחצי, ושהה במחלקת שיקום ילדים כארבעה  חודשים.

מצבו הרפואי של הנער עלול להחמיר עקב אי השלמת הניתוח

בכתב התביעה נטען כי לא בוצעו בדיקות מתאימות לפני הניתוח, והתובע והוריו לא הוזהרו מפני הסיבוכים הנשימתיים העלולים להיגרם כתוצאה מסיכוני ההרדמה. כמו כן, הניתוח לא בוצע במיומנות ובזהירות ראויה, בהתאם למצבו הרגיש של הנער.

כתוצאה מהניתוח הרשלני התובע סובל כיום משיתוק ברגלו הימנית ונגרם לו נזק נוירולוגי, ובשל הרשלנות לא בוצע הניתוח השני כמתוכנן, מצבו הרפואי עלול להחמיר בעתיד, ואף לגרום למותו בטרם עת.

הרופאים לא ביצעו את כל הבדיקות הנדרשות לפני הניתוח

מחוות דעת של מומחה רפואי בתחום ההרדמה וטיפול נמרץ עלה כי ישנן מספר אפשרויות לכשל הנשימתי החוזר אצל התובע, כאשר אחת מהן היא העקמת  המלווה בפגיעה בתפקוד הנשימתי. המומחה טען כי בשל העקמת נדרשו לבצע בדיקות אקו לב ותפקודי ריאה לפני הניתוח, כולל צילום חזה ובדיקה של גזים בדם. ועל פי הרשומה הרפואית, בדיקות אלה לא בוצעו על ידי הצוות הרפואי בבית חולים.

המומחה הוסיף כי חלה חוסר הבנה מוחלטת של חומרת המחלה ממנה סובל התובע והשלכותיה לגבי ניתוח מורכב שנאלץ לעבור לקיבוע עמוד השדרה. עוד ציין  כי בשל הנזק הנשימתי שנגרם, אף מנתח אינו מוכן כיום לקחת את הסיכון, ולתקן את העקמת החמורה, שתלך ותגדל עד אי ספיקה נשימתית סופנית. 

הנער לא שיתף פעולה עם רופאיו לכן לא בוצעו כל הבדיקות

משרד הבריאות טען מנגד כי יש לדחות את התביעה לרשלנות רפואית, מאחר ולא הוכח קשר סיבתי בין הנכות של התובע לניתוח שעבר, ובשל התסמונת  ממנה הוא סובל לא ניתן היה לבצע את כל הבדיקות טרם הניתוח ולקבל תוצאות מהימנות.

לטענת מומחה מטעם משרד הבריאות, ההכנה לניתוח וההרדמה בוצעה במגבלות של מצבו הכללי של הנער, הסובל בין היתר מפיגור שכלי, ולכן לא ניתן היה לבצע בדיקת אקו לב, תפקודי ריאה וגזים בדם, הדורשות שיתוף פעולה ושקט מוטורי מוחלט. עוד טען כי לפני הניתוח מצבו הכללי של התובע היה טוב, וממצאי הבדיקות לא העידו על בעיה כרונית בתפקודי הנשימה.

התובע יפוצה בסך של 200,000 שקלים בגין פגיעה באוטונומיה

לאחר שמיעת טענות הצדדים וחוות דעת המומחים, הגיע בית המשפט למסקנה כי אי ביצוע כל הבדיקות לפני הניתוח, על מנת למזער את סיכוני ההרדמה, מהווה רשלנות רפואית. וציין כי הצוות הרפואי נדרש למצוא אפשרויות חלופיות, על מנת לברר את מצבו הרפואי, ולהתייעץ עם מומחה בתחום הריאות.

עוד נקבע כי הגיליון הרפואי היה חסר בפרטים אודות ההרדמה, ולא ניתן לדעת אילו בדיקות בוצעו או לא בוצעו לפני הניתוח, על כן נקבע כי קיים קשר סיבתי בין ההתנהלות הצוות הרפואי לסיבוך הנשימתי ממנו סבל התובע לאחר הניתוח.

עם זאת נקבע כי לא הוכחה רשלנות במהלך הניתוח ולא הוכח שהנכות של התובע נובעת מכשלים בניתוח. על כן הוא זכאי לפיצויים בסך של 200,000 שקלים בגין פגיעה באוטונומיה ובגין כאב וסבל שנגרמו בתקופת האשפוז והשיקום, בצירוף סך של 75,0000 שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. 

ת"א 53157-07