רשלנות רפואית בניתוח לתיקון מחיצת האף
כעשר שנים לאחר שעבר התובע ניתוח לתיקון מחיצת האף, במהלכו נוצר נקב במחיצה, הוגשה תביעה בטענה לרשלנות רפואית נגד הרופא המנתח, בית החולים ושירות בריאות כללית.
הצדדים היו חלוקים בשאלה האם נמסר לתובע מידע אודות הנקב, או שמא הנתבעים ניסו להעלים את הסיבוך שנוצר במהלך הניתוח. בית משפט השלום בחיפה נדרש להכריע בסוגיה ולקבוע האם התובע זכאי לפיצויים.
לאחר הניתוח חלה החמרה במצבו של המטופל
התובע, יליד 1940, עבר בחודש מאי 2001 ניתוח לתיקון מחיצת האף, לאחר שסבל ממחיצת אף עקומה שהפריעה למעבר אויר. לאחר הניתוח מצבו של התובע החמיר, והוא החל לסבול מקוצר נשימה, נזלות ויובש בפה.
בבדיקה שגרתית שעבר כעשר שנים מאוחר יותר, הסתבר כי הוא סובל מנקב במחיצה שנגרם בניתוח, והנקב ככל הנראה הוא הגורם לתופעות מהן הוא סבל. ואף בדוח הנתיחה נרשם באופן מפורש כי במהלך ההפרדה נוצרה פרפורציה, שהינה נקב במחיצה, אולם לטענת התובע, הרופאים לא יידעו אותו בנוגע לכך, גם לא בבדיקות שנערכו בהמשך.
לתובע נודע על הנקב רק לאחר עשור במהלך בדיקה שגרתית
התובע טען כי הפעם הראשונה בה נודע לו כי בניתוח נגרם אותו נקב, היא במסגרת אותה בדיקה שגרתית, כעשר שנים לאחר הניתוח, על כן הגיש את התביעה בגין רשלנות רפואית, בטענה כי טרם הניתוח, נמסר לו שמדובר בהליך פשוט ללא סיבוכים, ואף לאחריו הרופאים לא מסרו לו מידע בדבר הסיבוך שהתממש. עוד ציין כי לא הוחתם על טופס הסכמה לניתוח, בו מצוינים הסיבוכים האפשריים על כן מדובר בהיעדר הסכמה מדעת.
הרופא המנתח הודה כי בניתוח נוצר נקב, כפי שנרשם בדוח, ואף בוצע ניסיון סגירה עם תפירה, וכאשר השתחרר התובע מבית החולים נמסרו לו הוראות להמשך טיפול, לרבות שטיפה במי מלח. בביקורת שנערכה לאחר שבוע, עלה כי הניתוח הסתיים בהצלחה, ומצב נשימתו של התובע נמצא תקין.
הרופא טען כי אין לו כל ספק שמסר את כל המידע הרלוונטי
הרופא ציין כי מאחר וחלפו 11 שנים, הוא אינו זוכר אישית את התובע, אך טען כי הוא מקפיד לשוחח עם כל מטופליו על ממצאי הבדיקות ולמסור להם הנחיות לטיפול, על כן אין לו ספק כי הסביר לתובע אודות משמעות הנקב, והנחה אותו בהתאם.
לאחר עיון בחוות דעת של מומחים ושמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית המשפט כי הנקב במחיצת האף, נגרם כתוצאה מסיבוך בניתוח, והסב לתובע סבל רב.
עם זאת דחה את הטענה כי לתובע לא נמסר מידע אודות הנקב, מאחר והיא אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם הרישום הרפואי והפניית המטופל להמשך מעקב. על כן נקבע כי לא היתה כוונה מצד הנתבעים להעלים את הסיבוך שנוצר במהלך הניתוח, גם אם מדובר בניתוח רשלני, שגרם בסופו של יום לנזק.
התביעה שהוגשה לאחר 10 שנים נדחתה בגין התיישנות
עוד ציין בית המשפט כי תקופת ההתיישנות החלה במקרה זה הינה בת 7 שנים, ועל כן גם במידה וטענת התובע כי לא נמסר לו בשום שלב כי בניתוח נגרם נקב במחיצת האף, היתה מתקבלת, התוצאה לא היתה משתנה והתביעה עדיין התיישנה.
בנסיבות אלה התביעה בגין רשלנות רפואית נדחתה, עקב השיהוי בהגשתה, ובעובדה כי חלפו מעל שבע שנים, על פי חוק ההתיישנות. אולם מאחר ולא היתה מחלוקת כי בניתוח אירע אותו נקב, בין כסיבוך מוכר ובין כהתרשלות, נקבע כי לא יידרש צו להוצאות המשפט.
ת"א 17668-05-11