האם הרופאים התרשלו בהחלטה לבצע שתי פרוצדורות בניתוח אחד?

קשישה כבת 79 נפלה בחודש אפריל 2003, ושברה את הירך השמאלית. עקב פציעתה, היא נאלצה לעבור שני ניתוחים בניסיון לקיבוע השבר, ושני הניתוחים כשלו. בנסיבות אלה החליט הצוות הרפואי בבית החולים להוציא את הפלטה אשר הושתלה בעת הניתוח השני, ולהשתיל במקומה פרק ירך מלאכותי.

על פי חוות דעת של מומחים רפואיים, ההליך של הוצאת הפלטה, והשתלת פרק ירך מלאכותי, מבוצעים בדרך כלל בניתוח אחד, אך במקרה של זיהום באזור הניתוח, נהוג לבצע את שני ההליכים בשני ניתוחים נפרדים.

במקרה זה, קבע הצוות הרפואי כי ההחלטה אם לבצע את שני ההליכים בניתוח אחד תתקבל במהלך הניתוח על ידי המנתח.

בעת הניתוח לא נמצאו סימנים לזיהום והוחלט להשתיל את פרק הירך המלאכותי

בחודש מאי 2003 התובעת נכנסה לניתוח בפעם השלישית. לאחר הוצאת הפלטה, התרשמו המנתחים שאין סימנים של זיהום באזור הניתוח, על סמך בדיקות קליניות ובדיקות מעבדה, על כן הוחלט להשתיל במהלכו גם את פרק הירך המלאכותי.

למרבה הצער, הניתוח השלישי כשל, והיא נאלצה לעבור עוד שלושה ניתוחים נוספים בניסיון להצלת מפרק הירך, אך גם הם לא צלחו.

בדיעבד התברר מתוצאות התרבית שנלקחה במהלך הניתוח השלישי, כי באזור הניתוח נמצא חיידק מסוכן. ואף במהלך הניתוח השני נלקחה תרבית אשר תוצאותיה העלו על הימצאות חיידק.

הרופאים הניחו כי התרבית שנלקחה בניתוח השני היתה מוטעית

בנסיבות אלה הגישה התובעת לבית משפט השלום בבאר שבע תביעה בגין רשלנות רפואית, בטענה כי הרופאים התרשלו בהחלטתם לבצע בניתוח השלישי את שני ההליכים הניתוחיים, בשעה שאזור הניתוח היה כבר מזוהם. היא ביססה את טענתה על סמך תוצאות התרבית שנלקחה בניתוח השני.

בית משפט השלום נדרש להכריע האם המנתח היה צריך לדעת בזמן הניתוח כי אזור הניתוח מזוהם בחיידק. לאחר עיון מעמיק בחוות דעת של המומחים השונים, ושמיעת טענות הצדדים, בית המשפט דחה את התביעה בגין רשלנות בניתוח, וקבע כי הצוות הרפואי בבית החולים נקט באמצעים סבירים בכדי לבדוק את קיומו של זיהום.

עוד נקבע כי הרופאים הניחו כי הימצאות חיידק בתרבית שנלקחה במהלך הניתוח השני, היה בגדר תוצאה מוטעית, ולא היו בנמצא עוד בדיקות, מלבד הבדיקות הקליניות ובדיקות המעבדה, שהיה ניתן לערוך.

על כן נקבע, כי החלטת הרופאים להסתמך על תוצאות הבדיקות שבוצעו בזמן הניתוח, שלא העידו על קיומו של זיהום, היתה בהתאם לפרקטיקה המקובלת, ולא נפל פגם בהחלטה להמשיך בניתוח ולהשתיל את פרק הירך המלאכותי.

הרופאים לא שללו את קיומו של הזיהום ברמת וודאות גבוהה

התובעת הגישה ערעור על קביעה זו, אך גם בית משפט המחוזי קבע כי החלטת המנתח לבצע את שני ההליכים בניתוח אחד היתה סבירה, נוכח תוצאות הבדיקות המטעות שעלו בנוגע לקיומו של זיהום באזור הניתוח.

בעת הערעור בבית משפט העליון, חזרה התובעת על טענותיה, והוסיפה כי יש לשלול את גרסת הנתבעת לפיה הצוות הרפואי הניח שמדובר בתוצאה מוטעית של התרבית מהניתוח השני, מכיוון שהנחה מעין זו אינה מצויה בתיעוד הרפואי, והיא הוזכרה לראשונה רק בחקירת המנתח בבית המשפט. עוד ציינה כי ניתן היה לבצע את הניתוח בשלב אחד, רק לאחר שלילת קיומו של זיהום ברמת וודאות גבוהה, על כן הרופאים התרשלו.

על סמך חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, קבע העליון כי חרף הסבל הרב שנגרם לתובעת, יש לדחות את הערעור, ולא ניתן לקבוע כי מדובר ברשלנות רפואית, על כן היא אינה זכאית לפיצויים.

רע"א 3941/14