האם השיתוק ברגל נגרם כתוצאה מניתוח גב רשלני?

התובעת הגישה ערעור לבית משפט העליון בעילת רשלנות רפואית, ועתרה לפיצויים בגין נכות שנגרמה כתוצאה מטיפול רפואי רשלני שקיבלה בבית החולים  בירושלים, באופן שנותרה משותקת בכף רגלה הימנית.

התובעת סבלה מפריצת דיסק ומשלפוחית מוגדלת

התובעת, ילידת שנת 1953, בעלת עבר רפואי של סוכרת, סבלה מכאבי גב עזים והתקשתה לעמוד על רגליה בשל כאבים בלתי נסבלים בברכיים, לכן היא פנתה בחודש אפריל 2000 לקבלת טיפול רפואי בבית חולים בירושלים.

בבדיקות הדמיה שנערכו לה במחלקה האורתופדית אובחנה פריצת דיסק גדולה ואצירת שתן משמעותית, על כן התקבלה החלטה לנתח אותה מיד.
למחרת התובעת קיבלה הסבר אודות הסיכויים והסיכונים שבניתוח והיא חתמה על טופס ההסכמה לניתוח. עוד באותו היום היא נותחה על ידי רופא מתמחה, בהשגחת רופא מומחה.

כיומיים לאחר הניתוח הראשון נאלצה לעבור ניתוח נוסף

בתום הניתוח היא הצליחה להניע את שתי רגליה באופן מלא והיה נדמה שמצבה השתפר. אך לאחר שעות ספורות היא התלונה על כאבים ונשלחה לבדיקות, מהן עלה כי קיימים חלקי דיסק באזור החוליות והיא חייבת לעבור ניתוח נוסף.

יומיים לאחר הניתוח הראשון התובעת נותחה בשנית על ידי רופאה מתמחה, בהשגחת מומחה וחלקי הדיסק הוצאו מגבה. חרף זאת היא נותרה סובלת משיתוק מלא בכף רגל ימין והוגדרה כבעלת נכות צמיתה בשיעור של 44%.

בית משפט העליון נדרש להכריע האם הנכות נגרמה בשל החמרה טבעית במצבה הרפואי של התובעת, או כתוצאה מהניתוח הראשון שבוצע לטענתה ברשלנות.

האם היתה הצדקה לבצע ניתוח דחוף?

בתביעה שהוגשה נגד בית החולים טענה התובעת שההחלטה על הניתוח בגב הראשון היתה שגויה, בשל הסיכון להתפשטותם של רסיסי דיסק, שאכן התממש.  ולא היתה הצדקה לביצועו הדחוף של הניתוח, מאחר ולא אובחנה תסמונת "זנב סוס" שנגרמת בעקבות לחץ עצבי, אלא התסמונת הופיעה רק לאחר הניתוח הראשון. עוד נטען כי הניתוח שבוצע באמצעות רופא מתמחה, נעשה ברמה מקצועית בלתי נאותה.

התובעת הציגה חוות דעת של המומחה, שלפיה הניסיון הראשון להוצאת הדיסק גרם להתפזרותם של חלקיקיו והוביל לתסמונת "זנב סוס".

כמו כן, התובעת טענה כי הניתוח בוצע שלא בהסכמתה, כי מי שחתם על הטופס ההסכמה, היא אחותה.

הנכות נגרמה בעקבות פריצת דיסק חוזרת

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי הנכות של התובעת נגרמה כתוצאה מלחץ על שורשי עצבים של רסיסי דיסק, זאת בעקבות תופעה של פריצת דיסק חוזרת לאחר הניתוח הראשון.
בית המשפט העדיף את גרסתם של הרופאים שטענו כי היה צורך בביצוע מידי של הניתוח ודחה את התביעה לרשלנות בטיפול הרפואי ובהחלטה לבצע את הניתוח הראשון.

עם זאת נותרה השאלה מה גרם להיווצרותם של חלקי הדיסק והאם הם נגרמו עקב ביצוע רשלני של הניתוח הראשון, או שמדובר בפריצת דיסק חוזרת לאחר הניתוח הראשון, שקיימת הסתברות של 10% להתרחשותה.

בתום הניתוח מצבה של התובעת השתפר

מאחר והתובעת התעוררה מהניתוח הראשון כאשר חל שיפור במצבה וההחמרה החלה רק בחלוף מספר שעות, המסקנה ההגיונית המתבקשת היא שהלחץ על העצבים נוצר כתוצאה מפריצת דיסק חוזרת, ולא בעקבות הניתוח.

בית משפט העליון קבע שפסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס היטב בחומר הראיות, ולא מצא מקום להתערב בהחלטה שהתקבלה.
על כן הביע את צערו על התובעת שיצאה מבית החולים חולה יותר מכפי שנכנסה אליו, אך החליט לדחות את הערעור מאחר שלא הוכחה רשלנות או עוולה אחרת.

ע"א 2732/10