האם ניתוח קיסרי היה מונע את הנזק המוחי שנגרם לילדה?

הורים לילדה שנולדה כשהיא סובלת מפיגור שכלי הגישו תביעה בגין רשלנות בלידה. התובעים טענו כי בית החולים התרשל והרופא היה צריך ליילד את האם בלידה קיסרית ולא בלידה טבעית. בעקבות דחיית התביעה, בשל העדר הוכחת קשר סיבתי בין הלידה לפיגור השכלי, ההורים ערערו לבית המשפט העליון.

הילדה נולדה בשנת 1984, בבית חולים בצפון הארץ. בשנת 2005, בהיותה בת 21, היא הגישה יחד עם הוריה תביעה בגין רשלנות בלידה. למרות האיחור ההתפתחותי ממנו היא סובלת, כיום הבת מתפקדת באופן עצמאי, בזכות ההשקעה המרובה של הוריה והיא אפילו שרתה במסגרת השירות הלאומי.

התינוקת נולדה בלידת עכוז במשקל 2.9 ק"ג

בעקבות ירידת מים וצירים בשבוע ה-40 להריונה, הגיעה האם לבית החולים ונמצא כי העובר במצב עכוז. האם נשלחה לצילום, בכדי לשלול את האפשרות של  הטיית ראש העובר לאחור, שמצריך ניתוח קיסרי. לאחר שחזרה מהצילום, היא היתה במצב של פתיחה מלאה והילדה נולדה תוך עשר דקות, בלידת עכוז ובמשקל 2.9 ק"ג. בגיליון השחרור נכתב כי קיים חשד לנזק למקלעת הברכיאלית וצוין ממצא של קול בכי גבוה שריקתי. כעבור מספר חודשים הילדה אובחנה כסובלת מפיגור שכלי קל עד בינוני.

לטענת התובעים, הרופא התרשל מאחר ולא יילד את האם בניתוח קיסרי, וכי הפיגור ממנו סובלת הבת נובע מחוסר חמצן שהגיע למוח בזמן הלידה. בית המשפט קמא לא קיבל את התביעה בטענה כי באותה תקופה של אמצע שנות השמונים, היה נהוג ליילד בלידה טבעית יולדות עם עובר במצב עכוז וכי הרופא הפעיל שיקול דעת מקצועי, מכיוון שלא נצפתה כל מצוקה לאם ולעובר, ולא נמצאו סימנים לתשניק סב-לידתי.

האם ניתן להסיק על דרך האלימינציה בנוגע לקשר הסיבתי שבין הלידה לבין הנזק?

ההורים ערערו על החלטת בית המשפט, בטענה כי לא אובחנה בעיה גנטית אצל הילדה או אצל ההורים וכי לא היתה אינדיקציה כי הנזק נגרם לפני הלידה או לאחריה, לכן המסקנה המתבקשת היא שמקורו של הנזק בלידה וכי ההחלטה ליילד בלידה טבעית היתה מוטעית.

המערערים ביססו את טענתם באמצעות חוות דעת של מומחה בתחום הנוירולוגי, שקבע כי הבת סובלת מהפרעה מוטורית קואורדינטיבית, שהופיעה לאחר מצוקת עובר וטען כי נגרם לה נזק מוחי לאחר לידת עכוז טבעית. אך עם זאת המומחה לא הוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הלידה לבין מצבה של הצעירה. 
מומחה בתחום המיילדותי, טען כי היו כשלים במהלך הלידה, וכי אין לשלול מצוקה עוברית, לכן סביר להניח שהנזק נגרם בלידה מאחר ולא אותרה כל בעיה גנטית אצל הבת ואצל ההורים.

לא ניתן לאתר את כל התסמונות הגנטיות

בית המשפט קבע כי המערערים לא הצליחו להוכיח את קיומו של קשר סיבתי בין מצבה של המערערת לבין הלידה. בית המשפט ציין כי קיימות תסמונות גנטיות רבות, אשר לא כולן ידועות, וכי במהלך ההריון עלולים להיגרם נזקים שונים לעובר שאינם מאובחנים והרפואה אינה יכולה לאתר את המקור לכל פגם.

בנסיבות אלה דחה בית משפט העליון את הערעור וקבע כי המערערים יישאו בהוצאות המשפט בסך 20,000 שקל.

ע"א 8777/12