טרשת נפוצה רשלנות רפואית, מתי תוגש תביעה?
טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית של מערכת העצבים המרכזית, שבה המערכת החיסונית פוגעת במערכת העצבים במקום להגן על הגוף מפני זיהומים שונים ותוקפת רקמות ואיברים שונים של הגוף עצמו.
אבחון המחלה מתחיל בשיחה של רופא המשפחה, ואם עולה החשד שמדובר בטרשת נפוצה, עליו להפנות את המטופל לבירור אצל נוירולוג ולביצוע בדיקות דם, MRI מוח ו־MRI עמוד שדרה, ניקור מותני ובדיקות נוספות. כיום עדיין אין תרופה שיכולה לרפא את המחלה, אך ישנן תרופות שיכולות לטפל בתסמינים ולמנוע את התפתחותה. המחלה עלולה להחריף עם השנים, לכן ישנה חשיבות רבה לעקוב אחר התסמינים, שעלולים לרמז על התקף של המחלה או על סיבוכים.
אבחון מוקדם של טרשת נפוצה
בית המשפט העליון, דן בערעורה של חולת טרשת נפוצה כבת 27, שטענה כי אבחון וטיפול תרופתי מוקדם היה מונע את התדרדרות המחלה, זאת לאחר שבית המשפט המחוזי פסק כי לא הייתה התרשלות מצד הרופאים המטפלים, מכיוון שהמחלה המשיכה להחמיר גם לאחר מתן הטיפול.
המערערת היא ילידת 1986, המאובחנת כיום כחולת טרשת נפוצה ובעלת נכות בשיעור של 100%. בשנת 2003, בהיותה בת 17, פנתה המערערת למספר רופאים בקופת חולים, בעקבות כאבים עזים בגב התחתון ובצוואר והתלוננה על עייפות ונימול בידיים, ברגליים ובאזור הבטן וסחרחורות, שמקורם אינו יודע.
המערערת הופנתה לבדיקות שונות, בהתאם לתסמינים שעלו מדבריה. כגון: בדיקת אורתופד, בדיקת עיניים, בדיקת נוירולוג וכן בדיקות מעבדה שונות. חלק מהבדיקות בוצעו על ידי מומחים. המערערת טופלה בהתאם לתוצאות, שלא הובילו לאבחון מחלה קשה. מאחר שהכאבים לא חלפו, היא הופנתה על ידי אחד הרופאים לבדיקה פסיכיאטרית, שתוצאותיה לא הצביעו על קיומן של בעיות פסיכיאטריות. בשל מצבה הרפואי המסובך, המערערת קיבלה פטור מהשירות הצבאי.
בדיקת MRI קבעה שמדובר בטרשת נפוצה
בשנת 2007, כשלוש שנים לאחר סבב הבדיקות, היא חזרה והתלוננה על מחושים דומים, וכן, על כאבי ראש, הפרעות בראייה וקפיצה של העפעף הימני. היא הופנתה לרופא נוירולוג ולראשונה התלוננה על תחושה רדומה בכיפוף הראש המתפשטת מטה. הרופא הפנה אותה לבדיקת MRI ומהבדיקה עלו ממצאים חריגים במוח שהצביעו על חשד לטרשת נפוצה.
במרפאה לטרשת נפוצה אובחנה המערערת באופן סופי כחולת טרשת נפוצה. ביוני 2007 היא החלה לקבל טיפולים תרופתיים המוכרים למחלה. בסוף שנת 2007 חלה התדרדרות במצבה, שהתבטאה בחוסר תחושה ברגליים ובחוסר שליטה על הסוגרים ובמאי 2008 חלה החמרה נוספת והיא רותקה לכיסא גלגלים.
המערערת טענה כי בעת ביצוע הבדיקות הראשונות, המחלה כבר קוננה בה וחל איחור רשלני באבחון מחלתה, שהוביל להרעה משמעותית בבריאותה ומונע את מצבה הקשה שממנו היא סובלת כיום. המערערת הציגה חוות דעת של מומחה, שהעיד כי כבר בשנת 2003, המערערת סבלה מסימפטומים שהתאימו לטרשת נפוצה, ולשיטתו, אבחון המחלה בשנה זו, היה מונע את התדרדרות המחלה ומקטין בצורה מהותית את הגרעון הנוירולוגי שממנו היא כיום סובלת.
מנגד טענו המשיבים כי המערערת זכתה להתייחסות הולמת וכי לא ניתן היה לאבחן את המחלה קודם. בהתאם לחוות דעת רפואית מטעם המשיבים, קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן היה לאבחן את הטרשת הנפוצה, רק לאחר ההתקף השני, לכן לא היתה התרשלות של הרופאים המטפלים. וכן, טיפול בשלב מוקדם יותר, לא היה מונע את התדרדרות המחלה.
בעקבות החלטתו של המחוזי לדחות את התביעה, הגישה החולה ערעור לבית המשפט העליון. המערערת חזרה על טענותיה המבוססות על חוות דעת של מומחים וטענה כי נגרם לה נזק ראייתי על ידי המשיבים, בעקבות הסתרת רשומות רפואיות שערכה אצל הנוירולוג בשנת 2001, ותיעוד הבדיקה הינו קריטי לתביעה משום שהוא מוכיח כי ההתקף הראשון התרחש כבר אז. מנגד טענו המשיבים כי טענת הנזק הראייתי לא הוכחה ואחזו בדעה כי לא ניתן היה לגלות את המחלה מוקדם יותר.
לאחר ששופטי בית המשפט העליון, בחנו בקפידה את טענות הצדדים הם הגיעו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ופסקו כי אין מקום להתערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי המחוזי, שכללו רישומים רפואיים וחוות דעת של מספר מומחים. בית המשפט העליון קבע כי האבחון היה אפשרי רק אחרי ההתקף השני ולכן הטיפול ניתן במועד, ולא היתה התרשלות של הרופאים המטפלים.
