חולה שסבל מצרבת כרונית ועבר ניתוח רשלני, יפוצה על ידי בית החולים
התובע, סבל במשך שנים רבות, מצרבות ודלקות חוזרות, כתוצאה ממחלת רפלוקס בקיבה. לאחר שעבר טיפול תרופתי ארוך ללא הועיל, הוא הופנה לבית חולים בכדי לבדוק את האפשרות לטיפול במחלה באמצעות ניתוח.
ביוני 2004, עבר התובע ניתוח בשיטה לפרוסקופית, אותו ביצע מתמחה, במהלכו תוקן הבקע הסרעפתי והרפלוקס טופל, תוך כדי יצירת שסתום בין הקיבה לוושט, באמצעות ליפוף חלק מהקיבה מסביב לשסתום המוחלש.
התובע נאלץ לעבור ניתוח מתקן, אך גם הוא נכשל
כעבור שלושה ימים, ממועד הניתוח, שוחרר התובע לביתו. אך לאחר שבוע הוא פנה לחדר המיון עקב תלונות על בחילות, סחרחורות, כאבי ראש והקאות. התובע עבר בדיקות נוירולוגיות שונות ונמצא כי קיבתו זלגה לתוך חלל הבטן. בעקבות הממצא, הוחלט על ביצוע ניתוח מתקן.
הניתוח השני החל בשיטה לפרוסקופית, אך בעקבות הידבקות קשה של הקיבה הבצקתית לקרורות בחזה ובסרעפת, בוצע מעבר לניתוח פתוח, במהלכו הוחזרה הקיבה לבטן.
הניתוח המתקן הוביל לפגיעה בזנב הלבלב והותיר לתובע נכות קבועה
כחודש ימים לאחר הניתוח המתקן, אושפז התובע שוב בבית החולים, בשל צמרמורות, חום גבוה, וספירה לבנה גבוהה. בבדיקת CT נמצאה הצטברות גדולה של נוזלים בבטן האמצעית. הנוזלים נוקזו והוחדר לתובע נקז חדש. אך כעבור שבועיים, אושפז התובע פעם נוספת עקב דליפה של תוכן הלבלב סביב הנקז. כתוצאה מהנזק שנגרם במהלך הניתוח המתקן, נותרה לתובע נכות קבועה במערכת העיכול.
התובע טען כי בית החולים פעל ברשלנות לאורך כל הטיפול
בתביעתו לפיצוי בגין רשלנות רפואית בשני הניתוחים, שהגיש נגד בית החולים, טען התובע כי הוא לא קיבל מהצוות הרפואי משקל ראוי למצבו המיוחד ונותח בפעם הראשונה על ידי מתמחה, לפני שעבר את כל הבדיקות המתאימות. כמו כן, טען כי הוא שוחרר מבית החולים מוקדם מהנדרש, והניתוח המתקן התעכב הרבה מעבר לרצוי ובוצע ברשלנות.
בית החולים טען כי פעל לפי הסטנדרטים הרפואיים
בית החולים מנגד, הכחיש את טענות התובע וטען כי הבחירה בשיטה הלפרוסקופית היתה ראויה והניתוח בוצע בהשגחת מנתח בכיר ובהתאם לסטנדרטים הרפואיים והוסיף כי לא היתה כל חובה לבדוק את התובע לפני ששוחרר. העיכוב בניתוח המתקן, לטענת בית החולים, נבע מתוך היענות לתלונות התובע, אודות כאבי הראש שתקפו אותו, ולא מרשלנות.
התביעה התקבלה במלואה והתובע יפוצה ב 233,000 שקלים
בית המשפט קיבל את התביעה במלואה וקבע כי בית החולים התרשל בביצוע הניתוח הראשון, כאשר החליט לבצע את הניתוח על ידי מתמחה, והוסיף כי הצוות הרפואי היה צריך לבצע את כל הבדיקות הנחוצות טרם הוא שוחרר לביתו. עוד קבע, כי בית החולים השתהה במתן הטיפול לאחר הניתוח הראשון ולא טיפל בתובע כראוי.
בית המשפט קבע, כי בית החולים פעל ברשלנות לאורך כל הדרך, החל מהבדיקות שנערכו לפני הניתוח הראשון, הניתוח הרשלני של המתמחה, היחס לתלונות התובע והשיהוי בין הניתוח הראשון לניתוח המתקן שנכשל ואשפוזו של התובע בפעם השלישית. כל אלה יחד, הובילו לנכות צמיתה בשיעור של 20% ממנה סובל התובע.
בית החולים ישלם לתובע פיצויים בסך 233,000 שקל, בגין פגיעה באוטונומיה, נזק לא ממוני והפסד שכר, ובנוסף ישלם גם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 55,000 שקלים.