האם מגיעים פיצויים בשל חתך בצינור המרה, לאחר ניתוח לפרוסקופי?

במהלך ניתוח שגרתי נגרם חתך בצינור כלשהו, שלא זוהה בבדיקות ודרש ניתוח שני.

התובעת, היא אישה צעירה ובריאה, שעברה ניתוח לפרוסקופי להסרת כיס המרה, בעקבות אבנים בכיס המרה. לטענתה, הניתוח התנהל ברשלנות והטיפול שבא אחריו נכשל וגרם לה לנזקי גופניים, ובעקבותיו היא נאלצה לעבור ניתוח נוסף. הנתבעים טענו כי הטיפול שקיבלה היה טיפול ראוי ומקצועי, על פי כללי הרפואה המקובלים.

מאחר ולא נמצא המקור הדליפה, המטופלת נותחה שוב

כיממה אחת לאחר הניתוח הראשון, הופיעה אצל התובעת הפרשה מרתית בנקז, שנמשכה מספר ימים. לאחר התייעצות עם רופא מומחה, היא עברה בדיקת ERCP שנועדה לאבחן את מקור הדליפה של המרה. הבדיקה נכשלה והמקור לא אותר.

כעבור ימים אחדים נותחה התובעת בשנית, בשיטת הבטן הפתוחה, על מנת לזהות את מקור הדליפה ולתקן אותו. במהלך הניתוח נערכה שוב בדיקת ERCP וגם היא נכשלה ובעצת מומחה הושאר נקז במיטת הכבד ובכולידוכוס.

כשבוע ימים לאחר הניתוח השני בוצעה בדיקת ERCP, הפעם הבדיקה הצליחה וגילתה חשד לחיתוך כולידוכוס.

הניתוח גרם לתובעת נזק בריאותי ואסתטי

לטענת התובעת, במהלך הניתוח הלפרוסקופי נפגע בגופה צינור אשר גרם לדליפה, הנתבעים לא הצליחו לזהות אותו, למרות כל הבדיקות שערכו. לטענתה, הנתבעים מודים שהניתוח לא היה אמור לפגוע בצינור, אלא לעבור בהצלחה מרבית.

התובעת התלוננה על הנזק שנגרם לה בעקבות הניתוח שכולל צלקת בבטן באורך 25 סנטימטרים והתנוונות אונת הכבד. כמו כן, התובעת טענה לנזק ראייתי, מאחר והנתבעים לא ניהלו רשומות רפואיות כראוי והסכמתה לניתוח לא נתנה מדעת.

המנתח לא הבחין בנזק שנגרם וסיים את הניתוח בלי לטפל בבעיה

מומחה מטעם התובעת טען, כי בזמן הניתוח נחתך צינור המרה, המנתח לא הבחין בחתך וסיים את הניתוח בלי לטפל בנזק. לדברי המומחה, אם המנתח היה מזהה מיד את החתך, הסיכוי לתקן את הנזק היה גבוה. אך במקרה של התובעת, כאשר נותחה בפעם השנייה, לאחר הופעת הדליפה, האזור כולו היה מודלק וקשה היה לזהות את צינורות המרה. הניתוח השני ארך זמן ממושך, אך לבסוף זוהה החתך. הניתוח גרם לפגיעה קשה וכתוצאה ממנו התובעת עלולה לפתח בעתיד אי ספיקת כבד מתקדמת.

סיבוך בניתוח לפארוסקופ הוא נדיר, מומלץ לטפל בו רק לאחר מספר שבועות ולא מיד

חוות דעת של מומחה נוסף, טענה כי הפגיעה במהלך ניתוח לפארוסקופי לכריתת כיס המרה היא נדירה ורק בחצי אחוז מכלל הניתוחים, מתרחש סיבוך מסוג זה. בין עשרה לשלושים אחוז מהפגיעות בדרכי המרה מזוהות במהלך הניתוח.
לפי דעתו של המומחה, כאשר הפגיעה מזוהה מומלץ לבצע תיקון תוך כדי הניתוח, אך אם הפגיעה לא מזוהה מיד, כמו ברוב המקרים, יש לתקן את הנזק רק לאחר תקופה של חודש וחצי עד שלושה חודשים ממועד אירוע הפגיעה, ולא כפי שהתובעת נותחה, כעבור מספר ימים בודדים.

התובעת תקבל פיצויים בסך 800,000 ₪

בית המשפט קיבל את תביעתה, ומצא כי הנתבעים אשמים ברשלנות רפואית בביצוע הניתוח ובטיפול בעקבותיו. מאחר והתובעת, לאחר שבע שנים מיום הניתוח, לא סבלה מזיהומים בדרכי המרה והשלכות הניתוח הן בינוניות, בית המשפט העמיד את נכותה הרפואית, בגין פגימה בכבד בשיעור של עשרים ושמונה אחוזים. התובעת תקבל פיצויים בסך 800,000 ₪ ועוד שכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪.