ניתוח אסתטי להסרת בליטה הסתיים בקטיעת הרגל, האם הרופאים התרשלו?

אדם צעיר נכנס לבית חולים במטרה להסיר בליטה בלתי אסתטית ויצא ממנו בלי הרגל

לאדם צעיר ובריא הייתה בליטה בשוק רגלו הימנית, הבליטה לא הפריעה לתפקוד היום יומי שלו, אך הייתה בלתי אסתטית למראה. בעצת רופאי קופת החולים, עבר ניתוח להסרת הבליטה הכרוך בניסור העצם, בבית חולים בצפון הארץ.

שנתיים קודם לכן, עבר בהצלחה ניתוח דומה בשוק השמאלית והמטופל הגיע לניתוח בלב שלם וללא כל חששות. לאחר הניתוח הושמה רגלו של המטופל בגבס כחלק מהטיפול השגרתי, אך אז התפתח נמק והרופאים נאלצו לקטוע את רגל מתחת לברך.

הנמק נגרם ממום מולד שהרופאים לא ידעו על קיומו

בבדיקות שנערכו מאוחר יותר הסתבר, כי המטופל סבל ממום מלידה, שלא ניתן היה לגלות אותו באמצעות בדיקה שגרתית שמתבצעת לפני הניתוח. אך עם זאת,לא קיימים רישומים המתעדים את בדיקת הדופק לפני הניתוח, בדיקה שאולי הייתה יכולה להצביע על לקות מסוימת ולהוות סימן אזהרה. המטופל הגיש  תביעה בבית המשפט המחוזי כנגד בית החולים, אך תביעתו נדחתה והוא הגיש ערעור.

עורק צר ספג טראומה בעקבות הניתוח והאט את ספיקת הדם

המערער ביקש להוכיח, שהנזק נגרם עקב רשלנות הרופאים ובעקבות פגיעה בעורק הרגל בשעת הניתוח. אך לאחר הקטיעה, בוצעה בדיקה בה התברר, שהעורק הקדמי הראה על היצרות פתאומית, והעורק האחורי היה צר מאוד כתוצאה ממום מולד. הניתוח יצר טראומה והוביל לנפיחות ברקמות שהקטינו את אספקת הדם וגרמו לתהליך אטי של סתימה עד שנפסקה לחלוטין ויצרה את הנמק.

לטענת הרופאים, הטיפול לפני ואחרי הניתוח התנהל כשורה

לפני הניתוח בדק הרופא את הדופק ברגלו הימנית של המערער כמקובל, והוא נמצא סביר, אילו הרופא היה מבחין בפגם כלשהו, או יודע על המום המולד, הוא היה נמנע מלבצע את הניתוח. לאחר הניתוח התלונן המערער על כאבים חזקים, אך התלונות לא רמזו על התפתחות הנמק. המערער עבר את כל הבדיקות השגרתיות, כולל החלפה והרחבת הגבס ולא נמצאה כל התרשלות רפואית בטיפול שלאחר הניתוח.

איחור בן דקה של זרימת הדם לא הדליק אור אדום

חוות דעת רפואית קובעת, כי במקרים שבהם לחולה יש עורק צר במיוחד, סביר להניח, שהדופק לא יהיה חזק, והדבר צריך להדליק אצל הרופא אור אדום, אך  גם במקרה והדופק מעט חלש, זו לא סיבה למנוע את הניתוח. מכיוון שאין ראיה ברורה של בדיקת הדופק, לא ניתן להוכיח שהרופא פעל בהתאם לתוצאות הבדיקה. אך עם זאת, עדות של רופא חושפת, כי במהלך הסרת חוסם העורקים מהרגל, לאחר הניתוח, היה עיכוב של דקה אחת בזרימת הדם. במצב רגיל, הדם מתחיל לזרום לאחר עשר שניות. אך גם אירוע זה לא הוזכר בתיק הרפואי של המערער.

היעדר רישומים רפואיים מזכים את המערער

מאחר ולא היו ראיות כנגד טענות המערער, הוא זוכה במשפטו. השאלה העולה ממקרה זה, היא מהי חובת הרופא כלפי המטופלים. מצד אחד, לא כל טעות בשיקול דעת יכולה להיחשב כרשלנות רפואית, אחרת הרופאים ידאגו יותר להגנה משפטית מאשר לחולים שלהם, אך מן הצד השני, קיימת צפייה מוצדקת  שהרופאים ימנעו כל תקלה בטיפול והוא יעבור בשלום.

הרופאים צריכים לקחת בחשבון גם תופעות נדירות לפני שהם מנסרים עצמות

לפי קביעת בית המשפט, במקרה זה בית החולים נהג ברשלנות. הרופאים היו צריכים לבדוק, לפני שבוצע הניתוח, אם המערער סבל ממום מולד של הצרת העורקים. התופעה אמנם נדירה, אך בית החולים היה צריך לקחת בחשבון את כל האפשרויות, וגם את המקרים הנדירים ביותר. התיק הוחזר לבית המשפט לצורך קביעת גובה הפיצויים.