תביעת בגין רשלנות רפואית של רופא בגדוד מילואים

כנגד כל תביעה שמוגשת לבית המשפט, ניתן לבקש מחיקה על הסף. בסמכותו של בית המשפט להורות על כך מכוח כללי סדר הדין האזרחי, בהתקיים תנאים מסוימים כגון היעדר עילה או יריבות בין בעלי הדין. על פי ההלכה המשפטית, בית המשפט ימנע ממחיקת תביעה על הסף בשל היעדר עילה כאשר סיכוייה קלושים ורק במקרים קיצוניים יעשה שימוש בסמכות זו. הפעלתה נדונה בפסק דין דנא, בו ביקשה הנתבעת את מחיקת תביעת הרשלנות הרפואית נגדה לאור היעדר עילה.

במקרה זה, התובע הגיש תביעה לרשלנות רפואית כנגד רופא הגדוד הצבאי בו שירת במהלך מילואיו. על פי כתב התביעה, התובע הוזמן לתעסוקה צבאית במסגרת שירות מילואים ובמהלכה, הוא חש ברע. לכן, התובע פנה לרופא הגדוד שלא מצא את מקור הבעיה. משהרגשתו לא השתפרה, שב התובע ופנה בשנית לרופא. אז, החליט האחרון לפנות את התובע לחדר מיון על מנת לערוך לו בדיקה מקיפה. לאחר שהתובע נבדק במיון, הוחלט לשחררו מהתעסוקה המבצעית.

לטענת התובע, מדובר היה ברשלנות רפואית בצבא. התובע טען כי נציגי הצבא ובפרט רופא הגדוד פעלו כלפיו ברשלנות בשל אבחונו הלקוי. בכתב התביעה נטען כי קצין הרכב של הגדוד התערב באבחונו הרפואי והשפיע על שיקול דעתו של רופא הגדוד. התובע טען כי בעקבות ההתערבות, הרופא שינה את דעתו בעניינו והוא אף ביצע רישום כוזב במסמכים הרפואיים.

טרם הגשת התביעה דנן, התובע פנה לנציב קבילות החיילים אשר בדק את טענותיו באופן מקיף. נציב קבילות החיילים קבע כי אבחנת רופא הגדוד הייתה מקצועית ותקינה ולא נפל בה כל פגם. בנוסף, נקבע כי נהג הגדוד לא התערב באבחנה ולא השפיע על שיקול דעתו של הרופא. לכן, החליט הנציב שלא להתערב. התובע הלין על ממצאי בדיקתו של נציב קבילות החיילים. לסיכום, התובע טען להתרשלות מטעם הגופים הצבאיים האחראיים וביקש מבית המשפט לפסוק לו פיצוי בסך של 100 אלף ₪ בשל הרשלנות, הפרת חוזה, לשון הרע ופגיעה בפרטיותו.

טענות המדינה

מנגד, הנתבעת טענה כי על בית המשפט היה לדחות את התביעה בשל היעדר עילה. טענה זו נטענה כטענת סף. לטענת הנתבעת, שחרורו של התובע מהתעסוקה המבצעית נבע ממחלת השפעת ממנה סבל עוד קודם למילואים. המדינה טענה כי עילות התביעה אמנם היו רבות, אך הן היו חסרות סיכוי. באשר לעילת הרשלנות, הנתבעת טענה כי התובע כלל לא פירט את הדרך בה ההתרשלות באה לידי ביטוי, לא טען לקיומה של חובת זהירות או קשר סיבתי ואף לא פירט נזק.

כלומר, לטענת הנתבעת, לא קמה עילת הרשלנות. יתרה מזאת, התובע אף לא צירף חוות דעת רפואית על מנת לעמוד על קיומה של רשלנות רפואית. הנתבעת הוסיפה וטענה כי גם יתר עילות התביעה לא פורטו כראוי. לבסוף, נטען כי התביעה הייתה טרדנית וקנטרנית והתבססה על השערות התובע באשר לנאמר עליו מאחורי גבו. לכן, בית המשפט התבקש לדחות את התביעה על הסף. לגופו של עניין, הנתבעת טענה כי גם אם התובע היה מרים את נטל ההוכחה, הוא לא היה זכאי לסעד לאחר שלא הוכיח את נזקו.

דיון והכרעה

בפתח המשפט, ציין השופט כי בסמכותו של בית המשפט למחוק תביעה על הסף מכוח תקנה 100 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד – 1984. אחת מעילות המחיקה הינה היעדר עילת תביעה. אולם, עילה זו פורשה בצמצום בבית המשפט. ההלכה המשפטית קבעה שגם כאשר סיכוי התביעה קלושים, בית המשפט יימנע ממחיקה. כלומר, על מנת למחוק תביעה מטעם זה יש להוכיח כי לא קמה עילה בכלל. השופט קבע כי עילת התביעה המרכזית במקרה זה הייתה רשלנות רפואית של רופא הגדוד. אולם, התובע כלל לא צירף חוות דעת רפואית על השתלשלות האירועים ולכן לא היה ניתן להניח כי יזכה בתביעה.

עוד פסקי דין בנושא:
מי ישלם פיצויים בגין טיפול שיניים רשלני בצבא שגרם לזיהום בעצם?
רשלנות רופאים צבאיים ואבחון מאוחר של סרטן צוואר הרחם
האם רשלנות רפואית בעקבות שינוי מסמכים על ידי רופא צבאי?
רשלנות בצבא באבחון מחלה בגין מוות של חייל במהלך חופשה, האמנם?
כריתת חצוצרה וכריתת שחלה בגין רשלנות באבחון בצבא

יתרה מזאת, השופט פסק כי גם אם העובדות הבסיסיות של התביעה יוכחו, קרי, הרגשתו הרעה של התובע ושליחתו לבית החולים, הרי שלא היה בהן כדי לבסס את עילות התביעה הנוספות: טענה חוזית, הפרת פרטיות ולשון רע. לאור האמור לעיל, השופט פסק כי די היה בכך שכתב התביעה כשלעצמו לא גילה עילת תביעה על מנת לדחות את התביעה כולה ולמנוע ניהול הליך משפטי נוסף שיוביל לבזבוז משאבים מיותר. לכן, הוחלט למחוק את התביעה על הסף.

עם זאת, חשוב לציין כי מחיקת תביעה אינה מהווה מעשה בית דין. כלומר, לתובע הייתה אפשרות להגיש מחדש את תביעתו לאחר ניסוחה מחדש, כך שיותקנו הפגמים. זאת על ידי צירוף חוות דעת רפואית אודות התרשלות אפשרית של רופא הגדוד ופירוט טענותיו ונזקו.