פיצויים בגין נזקים בטיפול להסרת שיער

הסרת שיער במכשיר הלייזר הינה פעולה רפואית לצרכים אסתטיים. במהלך הטיפול, נצרב זקיק השערה וכך נמנעת צמיחת השערה בשנית. זאת על ידי הקרנת אור וחימום הזקיק, עד לצריבתו. אולם, כמו כל הליך רפואי, גם לטיפול זה עלולות להיות תוצאות לוואי כגון אי הסרת שיער לצמיתות, צלקות וכוויות. דוגמא לדיון בתופעות אלו וטענה לרשלנות רפואית בטיפול קוסמטי ניתן לראות בפסק דין דנא, אשר נדון בבית משפט שלום בחיפה.

במקרה זה, נדונה תביעה לרשלנות רפואית בעקבות טיפול להסרת שיער באמצעות לייזר שסיפקה הנתבעת לתובעת. על פי עובדות כתב התביעה, התובעת ביקשה להסיר שיער מרגליה באמצעות מכשיר לייזר. לשם כך, היא פנתה לנתבעת ונבדקה על ידה באמצעות ביצוע "טסט" ברגליה עם מכשיר הלייזר בשתי נקודות קטנות. במהלך בדיקה זו, התובעת חשה כאבים וחום, ולאחר הטיפול אף הופיעה אדמומיות באזור.

רופא מטעם הנתבעת הסביר לתובעת כי "מדובר בתופעות לוואי רגילות" והורה לה "לדווח במידה ותתפתח תופעה חריגה". בנוסף, התובעת חתמה על טופס הסכמה מדעת לביצוע הטיפול. ביום התחלת הטיפולים, נשאלה התובעת על קיומן של תופעות לוואי ברגליה לאחר ביצוע הטסט. היא דיווחה שהופיעו בועות אדומות שנעלמו לאחר יומיים שלושה. הרופא המטפל תיעד בגיליון הרפואי את מצב רגליה טרם הפעלת מכשיר הלייזר אך לא דיווח על התופעות ברגלי התובעת לאחר הטסט.

עוד פסקי דין בנושא:
נכות אסתטית בגין טיפול רשלני להסרת שיער באמצעות מחט חשמלית
גרימת כוויות בעת הליך הסרת שיער לצמיתות באינפרא אדום
פיצויים בעקבות הסרת שיער בלייזר ופגיעה באוטונומיה
רשלנות רפואית בהסרת שיער בפנים גרמה לשיעור יתר
כתמים לבנים לאחר הסרת שיער בלייזר - האם רשלנות בטיפול קוסמטי?

לאחר הטיפול הראשוני להסרת השיער ברגלי התובעת, הופיעו שלפוחיות באזור הפעולה. הרופא המטפל הורה לתובעת למרוח משחה להקלת הכאב ולהימנע מחשיפה לשמש. בנוסף, התובעת קיבלה הנחיה ליצור קשר עם הרופא במידה והכאבים ימשכו. חמישה ימים לאחר הטיפול, התובעת פנתה לבית החולים בשל הכאב ברגליה ואובחנה כסובלת מכוויות. לאחר אבחון זה, היא לא יצרה כל קשר עם הנתבעים.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, טיפול הלייזר היה לא מקצועי ורשלני וגרם לה לנזקים רפואיים שונים. בנוסף, היא טענה כי לא הוסברו לה מהות הטיפולים והסיכונים שהיו כרוכים בהליך. יתרה מזאת, הנתבעת אף פרסמה בעיתונות פרסום מטעה אודות הטיפול. התובעת טענה כי הנתבעת פגעה באוטונומיה שלה וקמה לה עילת התקיפה. לבסוף, נטען כי הרישום הרפואי בעניינה של התובעת היה דל ולקוי.

מנגד, הנתבעים טענו שהטיפול שניתן לתובעת היה תקין ולא רשלני. בנוסף, התובעת כלל לא הוכיחה את טענת הרשלנות ולא הציגה כל חוות דעת רפואית שתמכה בכך. הנתבעת הכחישה את יתר הטענות. היא טענה כי ניתן לה הסבר מלא אודות הסיכונים שהיו כרוכים בטיפול וכי לא נפל פגם ברישום הרפואי.

דיון והחלטה

בפתח הדיון, השופט קבע שבמקרה זה, עבר נטל ההוכחה בעניין הרשלנות לנתבעת. זאת לאור הכלל של הדבר מעיד על עצמו, הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין. השופט הבהיר שמשמעות הכלל הינה העברת נטל השכנוע לנתבע. זאת בהתקיימם של שלושה תנאים מצטברים:

לתובע אין ידיעה אודות הנסיבות שהביאו לנזקו.
הנזק נגרם על ידי נכס שבשליטתו המלאה של הנתבע.
נסיבות המקרה מובילות למסקנה כי יותר סביר שהנתבע התרשל מאשר שנקט זהירות סבירה.

השופט קבע כי שלושת התנאים התקיימו במקרה זה ולכן נטל השכנוע עבר לנתבעת. עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה כי הופעת כוויות לאחר טיפול לייזר הייתה תופעת לוואי רפואית מוכרת ואף נמנעה מהבאת ראיות באשר לתקינות המכשיר. לכן, השופט החליט שנטל ההוכחה לא הורם והנתבעת הוכרה כאחראית לנזקי התובעת.

בעניין טענת היעדר ההסכמה מדעת והפגיעה באוטונומיה, השופט דחה את טענות התובעת. זאת לאור העובדה שעדותה בבית המשפט על כך שלא ניתנו לה הסברים לא הייתה עקבית ועמדה בסתירה לחתימתה על טופס הסכמה לקבלת טיפול. בטופס זה, התובעת אישרה כי קיבלה הסבר מפורט אודות תופעות הלוואי ותוצאות הטיפול.

לכן, עריכת טיפול הלייזר ברגלי התובעת לא עלתה לכדי פגיעה באוטונומיה או תקיפתה. גם טענתה של התובעת אודות רישום רפואי לקוי נדחתה על ידי השופט. הוא קבע כי הפגמים שנפלו ברישום היו טכניים בלבד ולא היה קשר סיבתי בינם לבין נזקה של התובעת. משכך, נדחתה טענת האחרונה לנזק ראייתי בעקבות הרישום הלקוי. בסופו של יום, התביעה התקבלה חלקית, רק לעניין הרשלנות הרפואית, והנתבעים חויבו בתשלום פיצוי בסך 31,250 ₪ לתובעת.