עיכוב בקבלת החלטה רפואית, מתי תוגש תביעת רשלנות רפואית?

עיכוב בקבלת החלטה רפואית עלול להיות במקרים מסוימים בעל משמעות מכרעת על מצבו הבריאותי של החולה, ואף לעיתים עלולות להיות תוצאות קטלניות, כמו במקרה של עיכוב בביצוע ניתוח קיסרי, אשר עלול לפגוע בחיי העובר ובאמו.

תביעת רשלנות רפואית תוגש כאשר המטופל קיבל טיפול רפואי כלשהו, מבלי שהרופא נקט במידת הזהירות הסבירה המצופה ממנו, וכתוצאה מכך נגרם נזק ממשי, אשר לא היה נגרם אלמלא הרופא נהג כפי שנהג. 

בית המשפט יכול לייחס אחריות בגין עוולת הרשלנות, לרופא אשר סטה מהפרקטיקה שרופא סביר היה נוקט בנסיבות המקרה, או אם נקט שיטת טיפול שרופא סביר לא היה נוקט בה, ואף אם קיבל החלטה רפואית בעלת משמעות מכרעת, בעיכוב משמעותי, אשר נחשב לסטייה ממידת הזהירות המוטלת על הרופא. 

במסגרת תביעה בעילת רשלנות רפואית, חייב התובע להוכיח שהפרת חובת הזהירות על ידי הרופא המטפל גרמה לו נזק, וכן, עליו להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לו ובין התנהגות הרופא, באמצעות חוות דעת של מומחים רפואיים, הרשומה הרפואית וראיות נוספות התומכות בטענה של רשלנות רפואית. 

איחור בהחלטה על ביצוע ניתוח קיסרי

בלידה וגינאלית, ללא ניתוח עלולות להיות סכנות שונות. לעיתים, במהלך הלידה, מחליט הצוות הרפואי לבצע ניתוח קיסרי כדי להגן על חיי האם והעובר. בלידה וגינאלית בהיריון שני, לאחר ביצוע ניתוח קיסרי בהיריון ראשון, קיימים סיבוכים מיוחדים כגון חשש מפני קריעת הרחם וגרימת נזק מוחי לעובר. 

לכן, הרופאים המטפלים מקפידים להסביר לאם היולדת על הסיכונים טרם קבלת החלטה אודות שיטת הלידה. לא פעם, גם לאחר שהוסכם על לידה בהליך וגינאלי, הרופאים מחליטים על ביצוע ניתוח קיסרי תוך כדי הלידה לאור הסיכונים המיוחדים הקיימים. 

בעניין זה, הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה בגין רשלנות רפואית בלידה. על פי כתב התביעה, במהלך שנת 2003 הייתה התובעת בהריון שני, אשר ממנו נולדה באפריל 2003 בתה שנפטרה לאחר שנה. הריונה הראשון של התובעת הסתיים בניתוח קיסרי. טרם הלידה בהריון נשוא התביעה, התייעצו התובעת ובעלה עם הרופא הנתבע לשם קבלת יעוץ לגבי דרך הלידה: ניתוח קיסרי או לידה רגילה. הרופא סיכם את הפגישה בכך שלא הייתה מניעה ללידה רגילה. זאת למרות הסיבוכים שהיו עלולים להתרחש בשל לידה זו לאחר ניתוח קיסרי.

ביום שבו הרגישה התובעת צירי לידה, היא פנתה לבית החולים וכעבור יום, ילדה את בתה. במהלך הלידה, חלה הרעה ברישום דופק העובר והוחלט על ביצוע ניתוח קיסרי דחוף. במהלך הניתוח, התגלה דימום רב והעובר חולץ במהירות ונמסר לבדיקת רופא ילדים. מספר חודשים לאחר הלידה, אובחנה התינוקת כסובלת מהפרעה נוירולוגית קשה ופיגור פסיכו מוטורי. כעבור שנה היא נפטרה, לאחר ששהתה מרבית מהזמן בבתי חולים.

האם הניתוח הקיסרי בוצע בזמן?

התובעים טענו לרשלנות רפואית מצד הצוות המטפל. רשלנות זו באה לידי ביטוי באי יידוע אודות הסיכונים שהיו טמונים בלידה רגילה לאחר לידה קודמת בניתוח קיסרי. בנוסף, נטען כי הנתבעים התרשלו בניהול הלידה. שכן, היה עליהם לחלוץ את התינוקת מרחם התובעת במועד מוקדם יותר וכי היה קיים קשר סיבתי בין פעולתם לנזקה של בתם. 

מנגד, הנתבעים טענו כי התובעים קיבלו הסבר מפורט ונרחב על הסכנות הצפויות בלידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי. הנתבעים הוסיפו וטענו כי הניתוח הקיסרי בוצע בזמן וגם אם הוא היה מבוצע בשעה מוקדמת יותר, יתכן שהיה ניתן להציל את חיי בת התובעים, אך לא היה ניתן למנוע את נזקה הנוירולוגי. כל אחד מהצדדים הסתמך בטיעוניו על חוות דעת מומחים.

בית המשפט שב וחזר על שלושת השאלות שעמדו במרכז המחלוקת בין הצדדים: אי יידוע אודות הסיכונים, התרשלות בביצוע הניתוח והקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק.

באשר לשאלת אי היידוע, השופט דחה את טענת התובעים וקבע כי הם היו מודעים לסיכונים שהיו כרוכים בלידה רגילה. בהחלטתו, השופט התבסס על עדות התובעים עצמם. שכן, הם העידו כי ידעו על עצם קיומו של הסיכון, אך טענו כי לא ידעו מה היה טיב הסיכון. ואולם, נפסק כי אי ידיעה זו לא הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות ולא עלתה בקנה אחד עם הרישום שנעשה בעניין על ידי התובעים. גם מעדויות הרופאים המטפלים עלה כי התובעים היו מודעים לסיכונים האפשריים. לכן, הוחלט על דחיית טענה זו.

איחור בקבלת ההחלטה הוביל לנזק נוירולוגי ומותה של התינוקת

באשר לשאלה השנייה, אודות איחור קבלת ההחלטה ורשלנות בניתוח קיסרי, השופט קיבל את טענת התובעים. נפסק כי החלטת הצוות הרפואי להעביר את התובעת לניתוח קיסרי התקבלה חצי שעה מאוחר מידי, לאור הסכנות שהיו צפויות בסוג לידה זה, אשר היו ידועות ומוכרות לרופאים. יתרה מזאת, גם לאחר שהתקבלה ההחלטה על ביצוע הניתוח, חלף פרק זמן ארוך עד ביצועו בפועל. לשיהוי זה לא ניתן הסבר מוצדק על ידי הנתבעים ולכן השופט פסק כי הוא עלה לכדי רשלנות.

לאחר קבלת טענת הרשלנות, בחן השופט האם היה קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק שנגרם לבתם של התובעים. על סמך עדויות המומחים וחוות דעותיהם, השופט קבע כי אילו הניתוח היה מבוצע חצי שעה קודם לכן, המנוחה הייתה נולדת ללא נזק נוירולוגי ונותרת בחיים. לפיכך, הוחלט כי התובעים הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעים לנזק המוחי של בתם. בסופו של יום, נפסקו להם פיצויים בסך 1,140,890 שקלים, בגין נזק לא ממוני, אובדן השתכרות, עזרה, סיעוד והוצאות שונות.