האם הצבא יהיה אחראי על בריאותו של חייל שהתגייס עם בעיות לב?

לא פעם, בעיות רפואיות מתגלות אצל צעירים לפני השירות הצבאי, וזאת במהלך הבדיקות הרפואיות שנערכות להם טרם הגיוס. כאשר מתגלות בעיות רפואיות שונות עוד קודם לכן, יש לכך השפעה על הפרופיל הצבאי שנקבע למתגייס. לעיתים, מדובר בבעיה רפואית קשה, ואז הצבא לשחרר את האדם משירות חובה עקב כך. השאלה "מה קורה כאשר הצבא מתעלם מבעיה רפואית של מתגייס במהלך הבדיקות המקדימות?" עלתה בפסק דין דנא. האם מדובר ברשלנות רופא צבאי? מה עושים במקרים כגון דא? 

במקרה זה, הוגש לבית המשפט ערעור מטעם קצין התגמולים על פסק הדין שניתן על ידי ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט – 1959. בפסק הדין הוכרה מחלתו של המשיב – הפרעת קצב, כמחלה שנגרמה עקב ובזמן השירות הצבאי. לטענת המשיב, הוא התגייס לצבא בשנת 2003 בפרופיל 45 עקב אסטמה.

במהלך הטירונות, הוא חש עייפות וכאבים בחזה. הוא נבדק, אך רופא הבסיס לא מצא כל ממצא חריג ולכן הוחזר המשיב לאימונים. המשיב טען המשיך והתלונן על כאבים, אך לא נשלח לבדיקות מעמיקות. שלושה חודשים לאחר מכן, המשיב חש כאבים בחזה, התעלף ופונה לבית החולים. אז, הוא עבר בדיקות נוספות ואובחן כסובל ממחלת לב. נוכח זאת, הוחלט על הורדת הפרופיל שלו ל- 21 ועל שחרורו מהצבא. יש לציין כי עובר לגיוס, אושפז המשיב בבית החולים בגין תלונות זהות.

המשיב תבע מקצין התגמולים הכרה בנכותו עקב מחלת הלב. קצין התגמולים דחה את בקשתו וקבע כי לא היה קשר בין המחלה, אשר סימניה הופיעו לפני הגיוס, לבין השירות הצבאי. הערעור שהוגש על ההחלטה התקבל, והמשיב הוכר באופן חלקי כנכה. נקבע כי טרם גיוסו של המשיב, הצבא היה מודע למצבו הרפואי. אולם, בהחלטת הצבא לגייסו ולקבוע לו פרופיל של 45, ניכרה התעלמות מכך. הועדה הכירה בכך שהמשיב סבל מבעיות לב טרם גיוסו ובעת השירות, אך לא מצאה כל אירוע אשר גרם לפרוץ המחלה. לבסוף, הוחלט להכיר בשירות הצבאי כגורם שהוביל להחמרת מצבו של המשיב בשיעור של 40%.

טיעוני הצדדים

לטענת המערער, המשיב סבל מבעיה בלב עובר לגיוסו ובעת בדיקתו בלשכת הגיוס, הרופא היה מודע לכך. יתרה מזאת, נטען כי בזמן השירות הצבאי, המחלה התפרצה כאשר המשיב שהה בביתו. המערער טען כי הטיפול הרפואי שניתן למשיב היה ראוי ומקצועי ולא הוכחה טענת המשיב בדבר תנאי שירות קשים.

משכך, נטען כי דחיית פנייתו הראשונה נבעה מהיעדר הוכחת הקשר הסיבתי בין תנאי השירות להחמרת מחלתו, אשר התגלתה עוד קודם לגיוסו של המשיב. המערער טען שהחלטת הועדה לקבל את הערעור התבססה על חוות דעתו הרפואית של המומחה מטעם המשיב. אולם, לטענתו, גם חוות דעת זו לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין הנזק למחלה. לכן, בביסוס ההחלטה על סמך טענה זו נפלה טעות משפטית.

מנגד, המשיב טען כי החלטת הועדה התבססה על קביעה עובדתית לפיה היה קיים קשר סיבתי בין תנאי שירותו למחלתו הלבבית. היות שהיה מדובר בקביעה עובדתית, כלל לא היה מקום להתערבות בשאלה זו על ידי ערכאת הערעור. לדידו, כלל טיעוניו של המערער היו עובדתיים ולא נגעו לשאלה משפטית. לכן, לא היה מקום לקבלם.

דיון והחלטה

לדעת השופט, הדין במקרה זה היה עם המשיב. לשיטתו, הפרופיל הרפואי שנקבע למשיב לא שיקף את מחלת הלב ממנה סבל עוד טרם הגיוס, נתון אשר היה ידוע לרשויות הצבא ערב גיוסו. מכאן, הוסק כי הצבא בחר להתעלם מעברו הרפואי של המשיב. השופט קיבל את קביעת הועדה לפיה הצבא ניסה לנתק כל קשר בין השירות להחמרת מחלתו של המשיב ואת החלטתה אודות קיומו של קשר סיבתי בין השניים. יתרה מזאת, השופט דחה את טענות המערער בדבר מתן טיפול מקצועי וראוי למשיב לאחר תלונותיו. משכך, הוחלט לדחות את הערעור.