630,000 שקלים פיצויי בגין טעות במיקום ניתוח בעמוד השדרה

לעיתים, גם רופאים מומחים מבצעים טעויות רפואיות שונות. למשל, ממליצים על ביצוע ניתוח מקום בו הוא לא נדרש, או טועים תוך כדי ביצוע ההליך עצמו. לא זו אף זו, רשלנות רפואית בניתוח יכולה אף להתרחש בעת ביצוע ניתוח בבית חולים פרטי, הממומן מכיסו של החולה עצמו. להלן דוגמא לכך.

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה בגין רשלנות רפואית שבוצעה על ידי הנתבע 1 נגד התובע. לטענת האחרון, הוא פנה לנתבע לאחר שהחל לסבול מכאבי גב. התובע אושפז בבית חולים פרטי ונותח על ידי הנתבע, על מנת לכרות דיסק בעמוד השדרה במטרה להקל על הכאבים. לאחר מכן, התובע גילה שהנתבע טעה בעת ביצוע הניתוח וכריתת הדיסק בוצעה ברשלנות. על כן, הדיסק שהיה אמור להיכרת נותר במקומו ודיסק אחר נכרת, כך שלמעשה, כאביו של התובע לא פסקו ואף נגרם לו נזק נוסף.

רשלנות

הנתבעים לא חלקו על כך שהרופא המנתח התרשל בעת ביצוע הניתוח. בנוסף, לבית המשפט לא הוצגה סיבה סבירה לטעות. על כן, נפסק שהרופא המנתח הפר את חובת הזהירות כלפי התובע. אולם, השאלה שעמדה במרכז המחלוקת בין הצדדים הייתה באשר לקשר הסיבתי בין ההתרשלות למצבו הרפואי של התובע לאחר מכן.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בניתוח דיסקטומיה בעמוד השדרה המותני, מתי ניתן לתבוע פיצויים?
רשלנות רפואית בלט דיסק, איך להגיש תביעה?
ניתוח כריתת דיסק רשלנות רפואית, מתי תוגש תביעה?

בעניין זה, השופט העדיף את טענת התובע, שגובתה בחוות דעת רפואית מטעמו, לפיה לו הניתוח היה מבוצע במקום הנכון, היה חל שיפור משמעותי במצבו. על כן, נקבע שהיה קשר סיבתי בין הטעות בניתוח לבין העובדה שמצבו של התובע נותר כפי שהיה טרם ההליך.

יש לציין שמומחים שונים הציעו לתובע לעבור ניתוח נוסף, לשם תיקון הטעות. הנתבעים עצמם טענו שהיה על התובע לעבור ניתוח זה לשם הקטנת נזקו. אמנם, על סמך חוות דעת מומחים נקבע שהניתוח השגוי פגע בסיכויי ההצלחה של ניתוח נוסף, אך לתובע לא הייתה ברירה אלא לעבור ניתוח זה בעתיד. זאת על מנת למנוע התדרדרות במצבו. בסופו של דבר, נקבע שהיה קשר סיבתי בין מצבו הנוכחי של התובע לבין ביצוע הניתוח השגוי. קשר זה בא לידי ביטוי בכך שלו הניתוח היה מבוצע כהלכה, הסבירות לשיפור מצבו של התובע הייתה גבוהה.

הנזק

בעקבות הניתוח אותו התובע עבר ומצבו הרפואי לאחר מכן, נקבעה לאחרון נכות צמיתה בשיעור של 36%. בעקבות נכות זו, התובע נאלץ להפסיק לעבוד ולסגור את עסקו לממכר פלאפל. עם זאת, השופט קבע שגם לו מצבו של התובע היה משתפר בעקבות הניתוח, הרי שעבודתו הצריכה עמידה על הרגליים במשך שעות רבות וממילא האחרון לא היה ממשיך לעבוד לאחר גיל הפנסיה. על כן, נקבע שלא היה ניתן לתלות את מלוא נזקו של התובע בעקבות סגירת עסקו במצבו הרפואי. אי לכך, רק 30% מהנזק שנגרם לתובע עקב סגירת עסקו הוטל על כתפי הנתבעים.

באשר לחודשים מיד לאחר הניתוח, בהם התובע לא עבד כלל, נפסק שהוא היה זכאי לפיצוי מלא עבור אובדן הכנסות. בסופו של דבר, סך כל הפיצוי בגין ראש נזק של אובדן השתכרות היה 260 אלף ₪. זאת ועוד, לתובע נפסקו פיצויים בסך 100 אלף ₪ בגין עזרה וסיעוד; 10 אלף ₪ עבור ניידות; 10 אלף ₪ עבור הוצאות ו-250 אלף ₪ בגין נזק לא ממוני. בסופו של דבר, הנתבעים חויבו לשלם לתובע 630 אלף ₪ בגין נזקו.