האם הוענק למטופל הטיפול המתאים ביותר?
על מנת לפתח את הרפואה ואת הטיפול במחלות, מבוצעים בחלק מהחולים ניסויים רפואיים שונים. לעיתים, בית חולים מסוים הוא שיוזם את הניסוי ובמקרים אחרים, מדובר בחברת תרופות זו או אחרת, או בגורם אחר שיכול לממן את הטיפול הניסיוני. יש לציין שהשתתפות בניסוי אינה חובה והחולים נדרשים לתת את הסכמתם המודעת לכך, בדיוק כמו כל הליך אחר. דוגמא לטענה של רשלנות רפואית בעת עריכת ניסוי מעין זה, ניתן לראות בפסק הדין דנא.
השתלשלות האירועים
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה בגין רשלנות רפואית במתן תרופות, כנגד בית חולים בארץ וכנגד חברת תרופות. על פי עובדות המקרה, התובע חש ביום ה-4.10.2000 כאבים עזים בחזה, שלוו בהקאות. אשת התובע הזעיקה רופא פרטי שנתן לאחרון כדור שהפחית את רמת הכאבים והורה על פינוי מיידי לבית החולים באמצעות אמבולנס. כאשר התובע הגיע לבית החולים, הוא אושפז ביחידת הלב עקב כאבים בחזה ואבחנה של אוטם בשריר הלב, שנגרם ככל הנראה עקב לחץ דם גבוה ועישון כבד.
עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית במתן תרופות נוגדות דלקת לחולה כליות, מתי אפשר לקבל פיצויים?
רשלנות רפואית - מתן תרופות
לאור מאפייני מחלתו של התובע, הוא גויס לניסוי בשם "גוסטו" שנערך על ידי חברת התרופות הנתבעת. במסגרת הניסוי, התובע קיבל טיפול תרופתי להמסת קרישי דם והכאבים חלפו. למחרת, מצבו של התובע הוחמר ואובחן דימום תוך מוחי נרחב, בעקבותיו הוא נותח והוכנס לו נקז למוח. התובע שוחרר מבית החולים ביום ה-22.10.2000 ואושפז בשנית לאחר חודש וחצי בעקבות פגיעה נוירולוגית שנגרמה עקב הדימום במוח.
בבדיקות שבוצעו לתובע לאחר מכן התגלה שהמקור לדימום המוחי היה מום נדיר שבא לביטוי בעיוות כלי הדם במוח. יש לציין שחרף האשפוז והטיפול הרפואי, התובע לא התאושש מהפגיעה הנוירולוגית שנגרמה לו והוא אף הוכר כנכה בגינה, וקיבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי.
מחקר גוסטו
מחקר זה, שנערך על ידי חברת התרופות, אושר על ידי הרשויות הרפואיות בארץ ובעולם, לרבות מנהל המזון בארצות הברית. מטרתו הייתה לבדוק את היעילות והבטיחות היחסית של שני הרכבי תרופות לטיפול באוטם שריר הלב באמצעות המסת קרישי דם. בית החולים הנתבע היה אחד מ-800 בתי החולים בהם הניסוי נערך ו-16,000 אנשים השתתפו בו.
בטופס ההסכמה עליו התובע חתם טרם תחילת הניסוי, פורטו מטרות המחקר, שיטת מתן התרופות והעובדה שלא הייתה ערבות לתועלת רפואית מהמחקר.
כמו כן, צוינו הסיכונים ותופעות הלוואי של הטיפול הרפואי שניתן במסגרת המחקר, לרבות דימום במוח. עוד נאמר שהסיכון לדימום במוח בחולים שקיבלו את הרכב התרופה של התובע לא היה ידוע, אך יתכן והוא היה יותר גבוה מ-1.4%. הודגש שדימום מסוג זה היה עלול לגרום למוות, נכות קבועה או אירוע מוחי. בהמשך, נכתב שטיפול זה לא היה בגדר האפשרות היחידה של החולה לטפל באוטם שריר הלב. קרי, בפני התובע הודגשו אפשרויות אחרות לטיפול בבעייתו.
טיעוני הצדדים
התובע טען שבית החולים וחברת התרופות התרשלו כלפיו. לבית החולים יוחסה רשלנות בהכללת התובע בניסוי מבלי שענה על תנאי ההשתתפות עקב יתר לחץ הדם שאובחן אצלו. בנוסף, בית החולים התרשל בהכללת התובע בניסוי על סמך החלטה של רופא לא מוסמך ובהיעדר התייעצות עם רופא בכיר, תוך הפרת חובת הגילוי ואי קבלת הסכמה מדעת. באשר לחברת התרופות נטען שהתרשלותה באה לביטוי בקביעת תנאי הכללה לניסוי וחריגה מהם ואי קביעת חובת קיום בדיקות מקדימות לזיהוי מומים נדירים במוח, המהווים גורמי סיכון.
מנגד, הנתבעות הדגישו שהתובע הגיע לבית החולים במהלכו של התקף לב והיה צורך לטפל בו בדחיפות ומהירות על מנת להציל את חייו. על כן, הרופאים נדרשו לשקלל את גורמי הסיכון שלו מול התועלת הטיפולית הצפויה ועל סמך שיקולים אלו, הרי שההחלטה לצרפו לניסוי הייתה מוצדקת. כלומר, הנתבעות הכחישו קיומה של רשלנות. כמו כן, נטען שהנזק שנגרם לתובע היה כתוצאה מהמום במוח, אותו לא היה ניתן לצפות בנסיבות המקרה.
רשלנות בית החולים
לאחר סקירת חוות דעת המומחים ושמיעת טענות הצדדים, נקבע שבית החולים לא התרשל כלפי התובע אלא, העניק לו טיפול סביר וראוי בנסיבות המקרה. שכן, הרופאה שבדקה את התובע עם הגעתו אבחנה אותו באופן סביר וראוי: היא קבלה את מירב הפרטים שהיו דרושים לה לצורך הערכת גורמי הסיכון. על סמך מידע זה ולאור מצבו של התובע, קיבלה את ההחלטה אודות אופן הטיפול המתאים, החלטה אותה כל רופא סביר אחד היה מקבל בנסיבות המקרה.
עוד נקבע שלא היה קיים קשר סיבתי בין התרשלות בית החולים, לו הייתה כזו, לבין נזקו של התובע. שכן, גם אם התובע לא היה מטופל במסגרת המחקר מלכתחילה, הסיכוי שהנזק היה נמנע לא היה גדול, לאור העובדה שהמקור לדימום היה מום נדיר במוח.
רשלנות חברת התרופות
השופט דחה את טענת הרשלנות שיוחסה לנתבעת זו וקבע שבנסיבות המקרה, לא היה זה סביר לקבוע חובת ביצוע בדיקות מקדמיות לגילוי מומים במוח, גם לו הגילוי היה מונע את הכללת התובע במחקר. זאת לאור נדירותו של המום באוכלוסיה והדחיפות שבמצבו הרפואי של התובע עת הגיע לבית החולים ונזקק לטיפול. כתוצאה מכך, הרי שממילא לא היה די זמן לביצוע בדיקות.
לא זו אף זו, ביתר בתי החולים בעולם בהם הניסוי נערך לא היה נהוג לבצע בדיקות אלו ולכן, לא היה מדובר בסטייה מפרקטיקה רפואית מקובלת אותה עת. בסופו של דבר, התביעה נדחתה והתובע לא נמצא זכאי לפיצויים בגין נזק, בשל היעדר רשלנות.
