דחיית תביעה בגין רשלנות רפואית בעקבות התיישנות

כמו בכל תביעה, אזרחית או פלילית, גם בתביעות בגין רשלנות רפואית ישנו מועד להתיישנות. מועד זה נקבע בחוק ההתיישנות – 7 שנים. בחוק אף נקבע שהתקופה מתחילה מהיום בו נולדה עילת התביעה. כאשר מדובר בתביעה נזיקית, עילת התביעה מתהווה ביום בו אירע הנזק או המחדל, או ביום בו הוא מתגלה.

עוד פסקי דין בנושא:
המדינה בקשה לדחות תביעה לרשלנות רפואית בגין טיפול בגזזת, מחמת התיישנות
דחיית תביעה על הסף בגין התיישנות עילת הולדה בעוולה
רשלנות בהריון והתיישנות בעקבות פסק דין המר - החלטה של השופטת דורנר
רשלנות בניתוחים אורטופדיים וטענות בדבר התיישנות התביעה
התיישנות בהליך בגין רשלנות רפואית בטיפול לאחר תאונת עבודה

עם זאת, החוק קובע שתקופת ההתיישנות לא תחול מקום בו חלק מהעובדות המהותיות המרכיבות את עילת התביעה לא היו ידועות לתובע, מסיבות שלא בשליטתו ושלא היה ניתן למנוע אותן בזהירות סבירה. המבחן לקיומו של תנאי זה הינו אובייקטיבי ומתבסס על אמת המידה של האדם הסביר.

רקע

במקרה שלהלן, המבקשים העלו את טענת ההתיישנות כחלק מההגנה המקדמית, וביקשו לדחות את התביעה מכוחה. ראשית הסיפור בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד המבקשים על ידי המשיבה, בגין טיפול לא ראוי אותו קיבלה מהם. המבקשים ביקשו לדחות את התביעה על הסף, מאחר ומועד ההתיישנות חלף. שכן, הניתוח לגביו נטענה הרשלנות בוצע ביום ה-3.3.98 וכבר באותו מועד, ולכל היותר מספר שבועות לאחר מכן, המשיבה ידעה על הנזק שנגרם לה בגינו. אולם, התביעה הוגשה ביום ה-27.06.06, למעלה משמונה שנים ממועד הרשלנות.

מנגד, המשיבה ביקשה לדחות את הטענה ואת בקשת דחיית התביעה בכללותה. לשיטתה, עילת התביעה נולדה רק במהלך שנת 1999, אז היא גילתה אודות קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני שניתן לה שנה קודם לכן, לבין נזקיה. המשיבה טענה שלאחר הניתוח, היא המשיכה לקבל טיפול רפואי מאחר וסברה שהוא היה קשור להליך עצמו ומבלי שהוסבר לה שהמטרה הייתה תיקון הנזק שנגרם לה. על כן, מאחר ולא חלפו יותר מעשר שנים מיום הניתוח עצמו ופחות משבע שנים מהמועד בו התגלה הנזק, לא חלה התיישנות על המקרה.

עוד מאמרים בנושא:
חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958
התיישנות תביעות רשלנות רפואית

המשיבה הוסיפה שבנסיבות המקרה, חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות. כלומר, התיישנות שלא מדעת. לפיו, כאשר נעלמו מהתובע העובדות שהוו את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ולא היה ניתן למנוע אותן בזהירות סבירה, הרי שתקופת ההתיישנות תחל רק מהיום בו התובע גילה אודותן. כלומר, אודות עובדות התביעה.

החלטה

במקרה זה, נפסק שחלה התיישנות. שכן, מכתב התביעה עצמו עלה ששבועות מספר לאחר ביצוע הניתוח, המשיבה הייתה מודעת לנזק שנגרם לה ולכישלון ההליך. היא אף פנתה לבית החולים בעקבות נזק זה. לפיכך, הואיל והניתוח בוצע ביום ה-3.3.98 והתביעה הוגשה רק ביוני 2006, אזי חלפו יותר משמונה שנים מהיום בו הנזק התגלה והתביעה התיישנה.

לא זו אף זו, במקרה דנן, מכתב התביעה עלה שהמשיבה הייתה מודעת לקיומו של הקשר הסיבתי בין הניתוח לנזק שנגרם לה בעקבותיו. על כן, המשיבה לא הייתה יכולה לטעון שמרוץ ההתיישנות הופסק מאחר ואחד מרכיבי התביעה שאינו הנזק נעלם ממנה, והחל מחדש ביום בו הרכיב התגלה. קרי, ביום בו היא גילתה אודות הקשר הסיבתי. לאור האמור לעיל, הרי שהתביעה התיישנה בהתאם לחוק, ודינה היה דחייה.