סרטן שלפוחית השתן רשלנות רפואית, מתי ניתן לקבל פיצויים?
סרטן שלפוחית השתן נפוץ בקרב נשים וגברים, והוא הסרטן הרביעי בשכיחותו אצל גברים אחרי סרטן הערמונית, סרטן הריאות וסרטן המעי. אבחון מוקדם של המחלה בשלבים ראשונים, מעקב נכון אחרי החולה וטיפול מונע נגד התקדמות הגידול קריטיים ביותר ואף מאפשרים לחולה לנהל אורך חיים ולשמור על איכות חיים בריאה.
איחור בגילוי גידול סרטני עלול לגרום נזק בלתי הפיך כגון כריתת איבר מגופו של החולה, כדי שיהיה ניתן להצילו. במקרים חמורים יותר, האיחור בגילוי יכול להוביל אף למות החולה. בחלק מהמקרים, עולה הטענה שניתן היה לגלות את הגידול במועד מוקדם יותר והאיחור הוא בגדר רשלנות רפואית בטיפול בסרטן.
רשלנות רפואית בסרטן שלפוחית השתן יכולה לבוא לידי ביטוי באבחון מאוחר או שגוי של גידול ממאיר, אשר הוביל לדחיית הטיפול וכתוצאה מהעיכוב נגרם נזק חמור לחולה. הרשלנות יכולה לבוא לידי ביטוי באי הפניית המטופל לבדיקות הנחוצות, פענוח לקוי של הממצאים, מתן טיפול לא מתאים, אי מעקב אחר השינויים במצבו של החולה ועוד.
כדי להגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין רשלנות רפואית, יש לפנות למומחה רפואי ולברר באמצעות חוות דעת רפואית, האם התנהלות הרופא עולה לכדי עוולת הרשלנות והאם קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות של הרופא לבין הנזק.
אם לא נמצא קשר סיבתי שניתן להוכחה, בית המשפט לא יקבל את התביעה והתובע לא יהיה זכאי לפיצויים, ואף יידרש לצאת בהוצאות המשפט, תשלום עבור חוות דעת המומחים, שכר טרחת עורך דין והוצאות הנתבעים. ואולם, אם התביעה תתקבל, התובע יהיה זכאי לתשלום פיצויים על פי מידת הנזק, בהתאם לעיקרון השבת המצב לקדמותו.
האם שלפוחית השתן נכרתה עקב איחור באבחון גידול ממאיר?
במסגרת תביעת רשלנות רפואית נטען שהרופאים התרשלו בטיפול בתובע ואיחרו בגילוי גידול סרטני בשלפוחית השתן, עד שלא נותרה ברירה אלא לכרות את האיבר. בית המשפט נדרש להכריע האם שלפוחית השתן נכרתה עקב איחור באבחון הגידול הממאיר והאם התובע זכאי לתשלום פיצויים עקב אבחון רשלני של סרטן שלפוחית השתן.
על פי עובדות התביעה, במאי 2000, התובע הגיע לראשונה לביקור אצל הנתבע, אורולוג מומחה. הוא הופנה אליו על ידי רופא המשפחה, בעקבות כאבים שחש בעת מתן שתן. התובע נדרש לבצע בדיקות דם ושתן ולאחר קבלת התוצאות, הנתבע אבחן שהיה מדובר בזיהום וטיפל בהתאם.
בתחילת יוני 2000, התובע עבר אולטרסאונד שתוצאותיו נמצאו תקינות, אך הכאב לא פסק. על כן, הנתבע המליץ על טיפול תרופתי ומעקב. כעבור שלושה חודשים, אשת התובע ביקרה אצל רופא המשפחה והתלוננה בשם בעלה על חולשה כללית. הרופא נתן לה הפניה לבדיקות מעבדה עבור התובע. למחרת, התובע ביצע את הבדיקות והממצאים היו תקינים.
חודש וחצי לאחר מכן, התובע פנה לנתבע בשל בעיות במערכת השתן. בבדיקות התגלו כדוריות דם אדומות והנתבע המליץ לתובע לעבור בדיקת ציסטוסקופיה. יש לציין שמדובר בבדיקה במהלכה מוחדר מכשיר אופטי לתוך השופכה, כדי לבחון את פנים שלפוחית השתן. הבדיקה נקבעה לתחילת נובמבר 2000, אך התובע לא הגיע אליה. לבסוף, הבדיקה בוצעה בסוף אותו חודש ואז, עלה חשד לגידול בשלפוחית השתן.
התובע הופנה לניתוח להסרת הגידול שבוצע על ידי הנתבע, אשר המליץ גם על הסרת שלפוחית השתן. התובע בחר שלא לכרות את השלפוחית והחל בסדרת טיפולים שכללה כימותרפיה והקרנות, אך הוא המשיך לסבול מגידולים סרטניים. בסופו של דבר, במהלך שנת 2005, התובע עבר ניתוח לכריתת שלפוחית השתן, לאחר שהתגלה שהיא התנוונה ולא היה מנוס מכריתתה. מאז ביצוע הניתוח, התובע התלונן על כאבים באגן, איבוד שתן ותופעות לוואי נוספות.
האם המומחה נהג כרופא סביר?
בית המשפט בחן את חוות הדעת הרפואיות אשר הוצגו בפניו וקבע כי הנתבע לא הפר את חובת הזהירות שהוטלה עליו עת טיפל בתובע, ושלא נפל כל פגם באופן הטיפול שניתן לתובע. נקבע שבתחילת הטיפול, כאשר הנתבע המליץ על טיפול אנטיביוטי רחב טווח, ההחלטה התבססה על תוצאות הבדיקות והתובע אף הגיב לטיפול בצורה יעילה. כלומר, הרגשתו השתפרה. על כן, ניתן היה להסיק שהתובע אכן סבל מדלקת בדרכי השתן כאשר הגיע לנתבע לראשונה.
עוד נקבע שכבר באותו מועד, הוצע לתובע לעבור בדיקת ציסטוסקופיה, וניתן לו הסבר מקיף אודות מהותה ומטרתה. אולם, התובע החליט שלא לבצעה ולמצות תחילה את הטיפול האנטיביוטי, שהיה פחות חודרני. החלטה זו התקבלה בעצה אחת עם הנתבע, והייתה סבירה וראויה בנסיבות העניין. לפיכך, נקבע שהנתבע נהג כרופא סביר, בפרט לאור העובדה שהורה לתובע לשוב לביקורת כעבור שלושה חודשים.
כאמור, התובע לא שב לביקור זה ומכך ניתן היה ללמוד על שיפור במצבו. כלומר, שהאבחון בדבר הדלקת היה נכון. נקבע שלו התובע היה שב בחלוף שלושת החודשים וחוזר על תלונותיו, ניתן היה להניח שהנתבע היה מבצע את הבדיקה הפולשנית ומגלה את הגידול. אולם, מאחר שהתובע הוא שנמנע מלשוב לביקורת, לא היה מקום להטיל על הנתבע את האחריות לאי גילוי הגידול במועד זה.
האם על הרופא מוטלת חובה לזמן לביקורת?
כאשר התובע שב לנתבע, בחלוף שישה חודשים, הנתבע ביצע את הבדיקה וגילה אודות הגידול. לטענת התובעים, הנתבע התרשל מאחר ולא קרא לתובע לביקורת מיוזמתו בחלוף השלושה חודשים ולא עקב אחר מצבו. אולם, בנסיבות העניין נקבע שהנתבע לא נדרש לזמן את התובע לביקורת מיוזמתו ולערוך מעקב אחר מצבו, בפרט לאור העובדה שהאבחנה הראשונה הייתה דלקת.
כמו כן, התובע העיד על עצמו שהוא היה מודע לגופו ובריאותו ונהג לפנות לרופאים כאשר חש כאבים. לאור האמור, נקבע שלא היה ניתן להטיל על הנתבע אחריות בגין הגילוי המאוחר של הגידול, מקום שבו התובע הוא שנמנע מביקורת רפואית בחלוף שלושת החודשים ואף לא התייצב לביצוע הניתוח במועד הראשון שנקבע. לפיכך, בסופו של דבר התביעה נדחתה.