רשלנות רפואית בניתוח השתלת שיער, כיצד לקבל פיצויים?
השתלת שיער מתבצעת על ידי מנתח פלסטי בהליך כירורגי במטרה להשתיל שיער באזורים קירחים. במסגרת הניתוח מסיר המנתח עור המכיל זקיקי שיער או מוציא זקיקים יחידים מאזור אחד בגוף ומשתיל באזור קירח. ההליך מתאים בעיקר לטיפול בקרקפת קירחת של גברים ואף לשחזור ריסים, גבות וזקן.
רשלנות רפואית בניתוח השתלת שיער יכולה להתרחש כאשר המנתח או הצוות הרפואי חרג מסטנדרט הטיפול המקובל וגרם למטופל נזק חמור. הרשלנות יכולה לקרות לאורך כל שלבי ההליך, הן בשלב הקודם לניתוח, שבו מחויב המנתח למסור למטופל את כל הפרטים לגבי ההשתלה כולל הסיכונים והסיבוכים האפשריים, ולהחתים אותו על טופס הסכמה מדעת, והן עקב ביצוע רשלני של ההשתלה עצמה ובמעקב הרפואי לאחר הניתוח.
במקרה של רשלנות רפואית בניתוח להשתלת שיער, ניתן להגיש תביעה נגד הגורם הרשלני ולקבל פיצויים בגין הנזק שנגרם. כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין התנהלות לא סבירה של הרופא לבין הנזק שנגרם למטופל, באמצעות עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית וחוות דעת של מומחה רפואי, המבססים את טענת התביעה כי מדובר בעוולת רשלנות.
כאב ראש כרוני לאחר השתלת שיער
בשנת 1997 פנה התובע, יליד שנת 1966, אל רופא פלסטי לאחר שנחשף למודעה בעיתון, כדי לעבור אצלו השתלת שיער. קודם להשתלה נשוא התביעה, עבר התובע השתלת שיער במקום אחר, שנסגר. לטענת התובע, בעקבות ההשתלה האחרונה, הוא פיתח כאב ראש תמידי, חש בושה ודיכאון והקפיד ללכת עם כיסוי ראש תמידי. על כן דרש לקבל פיצויים בגין נזקי גוף.
עורך דינו של התובע טען כי הנזקים נבעו ממבנה אישיותו הבעייתי, שהוערך בעבר כנירוטי ולא בשל. על כן, היה על הנתבע לשלוח אותו לבדיקה פסיכולוגית טרם ההשתלה ועל סמך תוצאותיה, להימנע מביצוע ההליך מלכתחילה. לחלופין, נטען שהיה על הנתבע להתייעץ עם מומחה מתחום בריאות הנפש לפני ביצוע ההשתלה, לאור אישיות התובע והסיכון לגרימת בעיות נפשיות בעקבות ההליך.
מנגד, הנתבע דחה את טענות התובע וטען שלא חלה חובה להתייעץ עם מומחה לבריאות הנפש לפני ההליך. זאת בפרט לאור העובדה שהתובע כלל לא חשף בפני הנתבע את בעיותיו הנפשיות ואף הצהיר שמעולם לא קיבל טיפול נפשי. כמו כן, נטען שהתובע לא הציג בפני בית המשפט ראיות לכך שבדיקה פסיכיאטרית הייתה שוללת את ביצוע ההשתלה, ואף לטענת הנתבע לא היה קשר ישיר בין כאבי הראש של התובע להשתלה, שבוצעה כראוי ללא רשלנות.
היעדר אבחון פסיכולוגי קודם
כלל, בין רופא לחולה קיימת חובת זהירות. כלומר, הרופא יכול וצריך לצפות את הנזקים שעלולים להיגרם עקב ביצוע הליך רפואי זה או אחר, גם אם מדובר בנזק שאינו שכיח בסוג הטיפול שניתן. רופא שאינו צופה נזק אותו ניתן היה לצפות על פי אמת מידה אובייקטיבית, מפר את חובת הזהירות.
במקרה זה, נקבע שחובת הזהירות לא הופרה. שכן, הנתבע לא היה יכול וצריך לצפות את הנזק הנפשי שנגרם לתובע בעקבות השתלת השיער, מאחר שנזק זה לא היה אופייני וסביר בנסיבות העניין. התובע נדרש למלא שאלון בריאות טרם התחלת הטיפולים. בשאלון, התובע הצהיר שהוא מעולם לא סבל מדיכאון, למרות שלא כך היה הדבר. נקבע שעל סמך תשובות אלו, הנתבע לא היה יכול לצפות שההליך יביא להתדרדרות מצבו הנפשי של התובע, בפרט לאור העובדה שלא הייתה לו הכשרה רפואית בתחום בריאות הנפש.
מנגד, צוין שמאחר שהתובע עבר ניתוח אסתטי שאינו הכרחי, הרי שמערכת השיקולים של הצדדים הייתה יכולה להשתנות על בסיס מידע בדבר סיכון אפשרי שעשוי היה להיגרם מהניתוח, גם אם הוא היה בהסתברות נמוכה. כלומר, להימנע מביצוע השתלות אצל מטופלים בעלי בעיות נפשיות. עם זאת, אמירה זו הייתה בגדר שיקול מדיניות כללי, שעליו לא היה ניתן לבסס את חיובו של הנתבע במקרה זה. על כן, נקבע שהתובע לא הרים את נטל הראיה ולא הוכיח שהנתבע סטה מסטנדרט ההתנהגות הנדרש מרופא סביר.