תוצאות בדיקת אולטראסאונד לאחר 20 שנה, האם נזק ראייתי והעדר רשומה רפואית?

בית המשפט המחוזי נדרש לדון בתביעה שעניינה רשלנות רפואית בהריון. התובעת, אישה חרדית, הגישה את התביעה כנגד בית החולים "הדסה" עין כרם ותחנת טיפת חלב בשכונת סנהדריה. בכתב התביעה, אשר עסק במעקב אחר הריון בשנת 1990, נטען כי לתובעים אירע נזק ראייתי בגין אי המצאת תוצאות בדיקת אולטרא סאונד שנערכה במהלך ההריון.

הלכה פסוקה היא כי גרימת נזק ראייתי לנפגע, במסגרת תביעות רשלנות רפואית, הינה עילה להעברת נטל ההוכחה לכתפי הנתבעים. נטל זה עלול להיות כבד ביותר, קל וחומר כאשר עסקינן בתביעה לגבי אירועים שארעו למעלה מ-18 שנה לפני הגשתה.

אחד מן הנזקים הראייתיים הנפוצים ביותר בתביעות רשלנות רפואית הינו העדר רשומה רפואית או רשומה רפואית חסרה. כמו כן, בדיקת אולטרה סאונד הינה רשומה רפואית על פי תקנה 1 לתקנות בריאות העם (שמירת רשומות), תשל"ז-1976.

עם זאת, לא כל סתירה ברישום הרפואי מביאה מיד להעברת נטל ההוכחה. ישנן סתירות, שעל אף שאין עליהן מענה מפורש, הן אינן נוגעות בשורש המחלוקת ועל כן - כשלעצמן אינן מספיקות כדי להעביר את נטל ההוכחה. הזכות להעברת נטל הראייה קמה רק כאשר היעדר הרישום נוגע ללב השאלה שבמחלוקת.

האם צריך לשמור תוצאות אולטראסאונד במשך שנים?

בית המשפט קבע כי לתובעים במקרה דנן לא נגרם נזק ראייתי בשל כך שלא ניתן להציג את תוצאת בדיקת האולטראסאונד שבוצעה ביוני 1990. ראשית, ממצאי הבדיקה לא יכלו לשפוף אור לגבי אופן הטיפול בתובעת בתחנת טיפת חלב. התובעים טענו כי הרופא המטפל לא הפנה את התובעת לבית החולים למרות שהלינה בפניו כי אין היא חשה בתנועות בעובר. אי לכך, בדיקת האולטרא סאונד איננה נוגעת לסלע המחלוקת בין הצדדים.

שנית, התובעת עצמה הודתה בגיליון הסיכום שהוצג בבית המשפט, מיום אשפוזה בבית החולים לצורך ביצוע הניתוח הקיסרי, כי תוצאות בדיקת האולטרא סאונד היו תקינות.

התובעים התמהמהו בעצמם בהגשת התביעה במשך שנים

יחד עם זאת, תוצאות בדיקה של האולטרה סאונד אינם עונים על הדרישה של "נעשו לשם קבלת אדם לבית חולים, הטיפול בו ושחרורו ממנו" או על הדרישה "מסמכים אחרים שנעשו בבית חולים". יתרה מזאת, לפי התוספת לתקנות בריאות העם, ספק אם הייתה חובה לשמור את תוצאות הבדיקה של האולטרה סאונד מעבר לעשר שנים, קבעו השופטים.

לא זו אף זו, הטענה בדבר נזק ראייתי נשמעה צורמת, עת התובעים התמהמהו בהגשת התביעה. כבר בשנת 2001 ייצגם עורך דין אחר, אך הם לא מיהרו להגיש את התביעה והמתינו ארבע שנים נוספות בהגשתה. אי לכך, ספק אם במקרה זה יש מקום לתלונותיהם על מסמכים שאבדו בחלוף הזמן.