סיבת המוות לא ידועה - האם היה סירוב לניתוח לאחר המוות?

בני משפחתה של צעירה בת 27 אשר נפטרה בביתה לאחר שהלינה במשך שלושה חודשים על כאבי גב עזים, הגישו תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון מחלה נגד קופת חולים כללית. במסגרת הניסיונות להצגת ראיות אשר יתמכו בטענותיהם, טענו בני משפחתה של המנוחה כי אי ביצוע נתיחה לאחר המוות בבית החולים הסב להם נזק ראייתי. לטענת התובעים, היות ומדובר בראיה משמעותית במקום בו סיבת המוות איננה ידועה, יש להעביר את נטל הראיה לכתפיהם של הנתבעים.

• קראו עוד על העדר רשומה רפואית

בעלה של המנוחה הלין בתצהירו שהנתבעים לא ביצעו נתיחה לאחר המוות ולא הסבירו לו את חשיבותה ומשמעה. עם זאת, על פי תקנות בריאות העם וחוק חקירת מוות, לא קיימת לבית החולים חובה להציע על נתיחת גופה במקרים בהם האירוע קרה מחוץ לבית החולים. המנוחה במקרה דנן נפטרה כאמור בביתה, ועל כן בית החולים לא התרשל בכך שלא הציע את ניתוח הגופה.

בעלה של המנוחה סירב מטעמי דת

כמו כן, ד"ר אמין זיידן, אשר הגיע לבית המנוחה יחד עם ניידת מגן דוד אדום, טען כי הציע לבעלה של המנוחה לבצע ניתוח לאחר המוות. התובע טען בתצהירו כי לא הוצע לו כל דבר כזה ולאחר מכן בחקירתו בבית המשפט טען כי הוצע לו אך הוא סירב מטעמים דתיים. בחקירה נוספת שנערכה על ידי עורכת הדין מטעם ההגנה, שינה התובע את גרסתו פעם נוספת וטען כי היה מסכים לו ניתן היה לו זמן לבחון את הסוגיה מבחינה הלכתית.

בית המשפט קבע כי במקום בו הוא נדרש להכריע בין עדותו של הרופא מטעם ניידת מד"א, אשר הסתמך בעדותו על מסמכים רשומים (דו"ח לגבי דברי התובע בזמן האירוע), ובין עדותו מלאת הסתירות של בעלה של המנוחה, יש לקבל את עדות הרופא כאמינה יותר.

"לאור האמור, אני קובע כי העדר ידיעה באשר לסיבת מותה של המנוחה, נובע מסירובו של התובע – הבעל – לאפשר ביצוע נתיחה לאחר המוות", קבע השופט, "אילו הייתה מתבצעת הנתיחה, ייתכן וניתן והיה מתגלה ממצא שמלמד על פעולה טריוויאלית שלא נעשתה. אולם אין זה המצב במקרה דנן".