רשלנות באבחון מחלה? לא נעשו בדיקת דם למרות שיתוק על שם בל
האם רשלנות רפואית באבחון מחלה משום שהרופאים לא ערכו לילדה בדיקות לחץ דם, חרף התקפי שיתוק על שם בל? האם מדובר בהתנהלות אשר ניתן היה לצפות מהרופאים בתור רופאים סבירים, או שמא עסקינן בהתנהגות לגיטימית וראויה, וטיפול רפואי נכון ומיומן? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב.
התובעת נולדה בשנת 1970 בבית החולים בילינסון ומצבה היה תקין (ככל הנראה, עד גיל שלוש שנים וחצי עד ארבע שנים). במשך השנים טופלה התובעת במרפאה של קופת חולים כללית במקום מגוריה והופנתה פעמים רבות לבית החולים בילינסון בפתח תקווה. הבעיות הרפואיות מהן סבלה התובעת החלו בגיל שלוש שנים כאשר התובעת התלוננה על כאבים שונים כגון דלקות, נזלות ואף סובלת משיתוק על שם בל בפניה.
בבדיקות אשר נערכו לתובעת נמצאה בעיקר דלקת אוזניים אשר טופלה על ידי אנטיביוטיקה ומתן סטרואידים במינון נמוך. הטיפול גרמו להטבה מסוימת במצבה הבריאותי של התובעת. עם זאת, הטיפולים לא הביאו להפסקת הבעיות הרפואיות ושלוש פעמים נוספות סבלה התובעת משיתוק בפניה. מדובר היה בשיתוקים דו צדדיים, בשני צידי הפנים, פעמיים מימין ופעמיים משמאל.
עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית - שיתוק מוחין
התובעת ובני משפחתה הגיעו פעמים רבות לבתי החולים, ובמהלך השנים אף הכירו את הרופאים בבית החולים ובקופת חולים הכרות מעמיקה. כמו כן, נערכו התייעצויות רבות בנוגע למצבה הבריאותי של התובעת והתסמינים מהם סבלה. התובעת אושפזה מדי פעם בבית החולים, במעין אשפוזי יום. למעשה, התובעת סבלה בתור ילדה ממחלות רבות ונאלצה להעדר מבית הספר לא מעט. הוריה אף נדרשו להעניק לה טיפול רב (באופן חריג מילדים אחרים בגילה).
בטיול משפחתי באפריל 1978, חשה התובעת ברעה ונתקפה בכאבי ראש וחולשה. המשפחה שבה הביתה ולפתע התובעת לקתה באירוע מוחי. בני המשפחה הבהילו את התובעת לבית החולים ושם נערכו לה בדיקות לחץ דם אשר הצביעו על לחץ דם גבוה במיוחד. מכאן והלאה חלה החמרה של ממש במצב התובעת.
האם הפרקטיקה הרפואית חייבה בדיקות לחץ דם במועד מוקדם יותר?
התובעת טענה כי הרופאים היו אמורים למדוד לה לחץ דם וניתן היה לאבחן מראש את מחלתה ולטפל בה כיאות. לטענתה, מדובר בחובה המוטלת על הרופאים בעקבות אירועי השיתוק. לדבריה, התקיים קשר סיבתי ישיר בין לחץ הדם לבין השיתוק על שם בל.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי לא מדובר במקרה של רשלנות רפואית. השופט הגדיר את המקרה כ"קשה ומורכב" וזאת משום שהדיון המשפטי עסק בפרקטיקה רפואית מלפני כ-30 שנה, והנסתר היה רב על הגלוי. בנוגע לחובת המדידה של לחץ הדם, וסוגיית הקשר הסיבתי, בית המשפט קבע כי יש לקבל את טענת הנתבעים (הרופאים).
"ספק אם היה צורך במקרה זה לבדוק לחץ דם התובעת, בהתחשב בעבודה שהיא ילדה אשר סבלה משיתוק בפנים על שם בל ודלקת אוזניים", נכתב בפסק הדין, "בתקופה נשוא התובענה, לא היה יתר לחץ דם כלול במסגרת האבחנה המבדלת של שיתוק פנים על שם בל". השופט הוסיף כי אף היום, בשנת 2002 (מתן פסק הדין), לא מדובר בשתי סוגיות רפואיות הקשורות זו בזו. למעשה, הספרות הרפואית, נקבע, מראה באופן מפורש כי הקשר בין יתר ללץ דם לשיתוק על שם בל הינו "ספוראדי בלבד".
הרופאים במקרה זה בחרו לטפל בתובעת כסובלת מדלקת אוזניים ולא התמקדו בשיתוק. מדובר למעשה בבחירה של אסכולה רפואית סבירה אחת, על פני אסכולה רפואית סבירה אחרת. הלכה פסוקה היא כי במקרה בו עומדות בפני הרופא שתי אסכולות רפואיות סבירות, הרופא לא יישא באחריות בגין תוצאות אשר נובעות בשל החלטה סבירה.
