פיצויים עונשיים בתביעת רשלנות רפואית, באילו מקרים?

בית המשפט רשאי להטיל על אדם שגרם נזק לשלם פיצויים עונשיים לנפגע, בנוסף לתשלום פיצויים עבור הנזק שנגרם, כאשר בפיצויים עונשיים קיים אלמנט של ענישה והרתעה, והם מקובלים בעיקר במשפט הפלילי. ואולם, במקרים חריגים נפסקו פיצויים עונשיים גם בתביעות אזרחיות המבוססות על עוולת הרשלנות, לרבות בתביעות בגין עילת רשלנות רפואית.

מטרתם העיקרית של תשלום פיצויים היא לפצות אדם על נזק שנגרם לו, וכדי להשיב את המצב לקדמותו ולהסיר את הנזק שנגרם לניזוק במידת האפשר באמצעות תשלום כספי. סכום הפיצויים מחושב על בסיס הנזק שנגרם על ידי בחינת תוצאת מעשה המזיק, וממוקד לרוב בתוצאה עצמה, כלומר הנזק שנגרם כתוצאה מהרשלנות.

התפיסה המקובלת בדיני הנזיקין היא שאין אדם חייב בתשלום פיצויים אלא בגין הנזק שגרם. עקרון זה מקבל ביטוח בהתניית האחריות בנזיקין בקיומם של נזק שהוסב לניזוק וקיומו של קשר סיבתי בין מעשה העוולה לבין הנזק שנגרם. 

פסיקת פיצויים עונשיים בגין רשלנות רפואית

בע"א 140/00 עיזבון מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח, אשר מהווה את אחד מפסקי הדין החשובים במשפט הנזיקי בישראל, דן בית המשפט העליון בהרחבה בשאלת הפיצויים העונשיים. בניגוד לדרכם המסורתית של דיני הנזיקין, מטרתם של הפיצויים העונשיים היא לא להשיב את המצב לקדמותו על ידי תיקון או ריפוי, אלא להעניש את המזיק ולהרתיעו.

על פי רוב, המשפט האזרחי אינו עוסק בהרתעה או ענישה. עם זאת, ישנם מקרים חמורים במיוחד, שבהם הפגיעה בניזוק עולה כדי פגיעה קשה בזכויות חוקתיות. תביעות העוסקות במקרים חמורים אלו, יכולות להצדיק לעיתים פסיקת פיצויים עונשיים. בית המשפט, בבואו לפסוק פיצויים עונשיים, מבקש אפוא לחזק את ההרתעה בגין הנזק, וזאת כאשר המשפט הפלילי לא חל בין הצדדים. עם זאת, היות ומדובר בסטייה מהמשפט האזרחי, בית המשפט נוטה להטיל פיצויים עונשיים על המזיק במקרים חריגים והשימוש בסנקציה זו נעשה במשורה ובצמצום.

הגישה לעניין זה משתנה משופט לשופט ומהרכב להרכב. השופט ריבלין, בפרשת אטינגר הנ"ל, התייחס לכך בפסיקתו – "המטוטלת נעה לכאן ולכאן, יש המצמצמים ויש המרחיבים. פסיקת פיצויים עונשיים מתמקדת על פי רוב בעוולות אשר נעשו בכוונה, כאשר ראוי להוציא מבית המשפט גינוי להתנהגות המזיק". מדבריו של השופט ריבלין, ניתן אפוא להבין מדוע פסיקת פיצויים עונשיים הינה עניין חריג, קל וחומר כאשר עסקינן ברשלנות, אשר איננה נעשית בכוונה אלא בחוסר תשומת לב. עם זאת, שיטות משפט שונות הכירו באפשרות של פסיקת פיצויים עונשיים גם בתביעות נזיקיות אשר עילתן רשלנות.

במרבית המקרים, גם כאשר הרשלנות הרפואית גרמה לנזקים משמעותיים ואף למוות, סביר להניח שבית המשפט ידחה את טענתו של הניזוק או משפחתו להטיל פיצויים עונשיים על הרופא הרשלן. אדם שסבור כי הרשלנות הרפואית אשר נגרמה לו נעשתה תוך כדי הפרה בוטה של זכויותיו החוקתיות, יכול להתייעץ עם עורך דין העוסק בתחום זה כדי לבחון אפשרות של תביעה, גם בגין פיצויים עונשיים.

באילו מקרים ניתן לתבוע פיצויים מוגברים? 

סוג נוסף של פיצויים בתביעות נזיקין הם פיצויים מוגברים, אשר כמו פיצויים עונשיים, גם שיעורם גבוה מהנזק. פרופסור אהרון ברק, בחיבורו על פיצויים עונשיים, עמד על ההבדל בין שני סוגי הפיצויים, כאשר ההבדל המרכזי הוא שפיצויים מוגברים נפסקים במטרה לפצות את הנפגע על נזק שנגרם לו ושאינו רכושי, כגון פיצוי בגין כאב וסבל, עגמת נפש וכדומה. 

דיני הנזיקין מכנים נזק מסוג זה כנזק לא ממוני, מאחר שהוא עלול לפגוע בשמו הטוב או ברגשותיו של התובע ואף בשל אופיו, לא ניתן להעריך כספית בצורה מדויקת את הנזק שנגרם, ובית המשפט פוסק סכום שלהערכתו משקף את הפגיעה הלא ממונית. 

בעת הערכת הנזק, מביא בית המשפט בחשבון את הנסיבות שבהן בוצעה העוולה ובחומרת הפגיעה. ככל שהתנהגותו של המזיק פסולה יותר בשל הביטויים שבהם השתמש, המעשים שבהם נקט ובשל כוונתו הזדונית, כך תהא הפגיעה חמורה יותר והפיצוי גבוה יותר. כלומר, בעת קביעת סכום הפיצויים בגין נזק לא ממוני, בוחן בית המשפט את חומרת התנהגות הנתבע, אשר מגבירה את הערכת הנזק ומגדילה בהתאמה את סכום הפיצוי הניתן. 

בחינת שיעור וזכאות לפיצויים מוגברים מתבצעת בדומה לנעשה בהטלת פיצויים עונשיים, אשר במסגרת שיקולי בית המשפט, מתחשב בהתנהגותו של המזיק שביצע עוולת כוונה או זדון. למרות הדמיון בין פיצויים מוגברים לעונשיים, קיים שוני שמקורו בנקודת המוצא שבהטלתם. המוקד בפיצויים עונשיים הוא המזיק והתנהגותו והרצון להענישו ולהרתיע אותו מלבצע מעשים דומים. ובעת קביעת פיצויים מוגברים הניזוק והנזק שנגרם הם שקובעים את שיעורם, אשר מוגדל עקב התנהגות המזיק, כך שבסופו של דבר סכום הפיצויים המוגברים מהווה הערכה כנה של הנזק, שמעשי המזיק הגבירו אותו ובשל כך סכום הפיצויים גדל.