רשלנות רפואית בקטרקט, מתי תוגש תביעת פיצויים?
קטרקט היא תופעה נפוצה בקרב מטופלים מבוגרים והיא מתאפיינת בעכירות בעדשת העין אשר התוצאה הישירה שלה היא הפרעה בראייה. היקפה של התופעה משתנה מאדם לאדם, וכך גם חומרתה.
ניתוח קטרקט הוא ניתוח שנועד לתקן פגיעה בראייה שממנה סובל המטופל. במהלך הניתוח שנעשה על ידי רופא המומחה ברפואת עיניים, תחת השפעת הרדמה מקומית, מוחלפת העדשה הטבעית בעדשה מלאכותית בעלת גוון שקוף. לעיתים לאחר הניתוח הראשוני מופיע קטרקט משני, שבו ניתן לטפל באמצעות טכנולוגיית לייזר.
רשלנות רפואית באבחון ובטיפול בקטרקט יכולה לבוא לידי ביטוי באי הפניית המטופל לבדיקות הנחוצות במועד מוקדם או בכלל, פענוח שגוי של תוצאות הבדיקה, ביצוע הניתוח בחוסר מיומנות ובחוסר זהירות, אי מעקב אחר מצבו של המטופל וכדומה. כדי להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית יש להצביע על קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות שבה נדרש המנתח והתנהגות החורגת מהנורמה שמתווה מבחן הרופא הסביר, לבין הנזק שנגרם למטופל.
פיצויים בסך 400,000 שקלים בגין רשלנות רפואית בניתוח קטרקט
אדם אשר נגרמו לו נזקים בעינו בניתוח קטרקט שעבר בהיותו בן 3 הגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית נגד הרופאים המנתחים ובית החולים. בית המשפט השלום בירושלים קבע כי יש לקבל את התביעה ולפסוק לתובע פיצויים בסך של 400,000 שקלים.
על פי עובדות התביעה, התובע הגיע לבית החולים לבדיקת ביקורת, לאחר שעבר שבועיים קודם לכן ניתוח קטרקט במסגרתו הושתלה בעינו עדשה מולטיפוקאלית. אמו של התובע הסבה את תשומת ליבו של הרופא לכתם חום אשר הופיע בעין המנותחת. הרופא הפנה את הקטין לניתוח דחוף אשר בגינו נפגעה ראייתו. כיום, התובע שסובל מפגם אסטטי בעינו, טען כי הוא זכאי לפיצויים מבית החולים בגין הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מהטיפול הרשלני.
רשלנות בתפרים, בהעדר השגחה ובאי מתן הסכמה מדעת
התובע טען כי המומחה שניתח אותו לראשונה התרשל בבואו לתפור את עינו בסוף ההליך. אי לכך, התפרים נפרמו ונגרם לו פגם בעין. לדבריו, המומחה היה צריך להורות על אשפוזו להשגחה וזאת כדי למנוע פגיעה בעין לאחר הניתוח ובמהלך ההתאוששות. כמו כן, נטען כי העדשה אשר הושתלה בעינו הייתה עדשה ניסיונית אשר בעת השתלתה היא טרם אושרה על ידי ה-FDA האמריקני.
התובע טען כי הרופאים העלימו עובדה זו מהוריו. כמו כן, נטען כי הניתוח נעשה ללא הסכמה מדעת, וזאת משום שהרופאים לא יידעו את ההורים כי השתלת העדשה המדוברת חייבה משנה זהירות והייתה עלולה לסבך את הניתוח. באשר לטיפול השני, אשר ניתן לתובע לאחר שהגיע לביקורת בבית החולים, נטען כי לא ניתן לדעת מה המומחה ביצע בעינו וזאת בגין העדר רשומה רפואית.
בית החולים טען מנגד כי הניתוח נעשה באופן תקין והפגיעה אשר נגרמה לתובע הייתה תוצאה של שפשוף עין או מכה. אי לכך, האחריות לנזקים המדוברים רבצה לפתחם של התובע והוריו. בית החולים הוסיף וטען כי הניתוח אשר בוצע בעינו של התובע תאם את הפרקטיקה המקובלת באותה התקופה, וכך גם שחרורו לביתו.
בית המשפט קבע כי דין התביעה להתקבל, מאחר שהרופא התרשל כלפי התובע בכך שהוא לא השכיל לתפור כראוי את עינו בתום ההליך הרפואי. כתוצאה מכך, התפרים נפתחו ונזקיו של התובע החמירו. כמו כן, נפסק כי מדובר בתפרים אשר ידוע כי הם עלולים להיפתח במגע קל. אי לכך, היה על הרופא להורות על אשפוזו של התובע בבית החולים תחת השגחה, או לחילופין לוודא כי התפרים בעינו מספיק חזקים.
עוד קבע בית המשפט כי יש לקבל את טענות התובע בדבר ניתוח ללא הסכמה מדעת. הרופאים לא מסרו להורים את מלוא המידע הרלבנטי לגבי ההליך, כפי שמצופה מהם על פי הפסיקה וחוק זכויות החולה. העדשה אשר הושתלה בעינו הייתה עדשה "חדשנית" אשר טרם אושרה על ידי ה-FDA. עם זאת, ההורים לא ידעו על כך טרם הסכמתם לטיפול נשוא התובענה.