סיבוך נדיר במסגרת רשלנות רפואית בניתוח

רשלנות רפואית מהווה את עילתן של תביעות רבות המוגשות בישראל מדי שנה. עוולת הרשלנות בנויה למעשה משלושה מרכיבים – קיומה של חובת זהירות, הפרתה של חובה זו, וגרימת נזק. כמו כן, יש להוכיח קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק. האם הדברים אמורים גם כאשר מדובר בסיבוך נדיר אשר נגרם כתוצאה מרשלנות הרפואית בניתוח? מהו היקפה של חובת הזהירות במקרים אלו?

שאלת היקף חובת הזהירות הקונקרטית במקרים של תופעות קליניות נדירות עלתה לראשונה לדיון בבתי המשפט בישראל בע"א 612/78 סמית נעים פאר נ' ד"ר ישראל קופר , פ"ד לה(1) 720. באותו מקרה, דובר על מטופל אשר נותח ברגלו, וזאת מבלי שהרופאים בדקו קודם את האפשרות שהמטופל סובל מפגם נדיר של היצרות עורקים. כתוצאה מאי אבחון זה נאלצו הרופאים לקטוע את רגלו של המטופל בגין נמק.

העדויות הרפואיות אשר הוצגו בפני בית המשפט, בחוות דעת רפואיות בפרשת פאר, הציגו את פגם היצרות העורקים כפגם כה נדיר עד אשר הרופאים בתקופה המדוברת לא היו נוהגים לערוך בדיקת עורקים לזיהויו לפני ניתוח. בית המשפט העליון, אשר דן בסוגיה, קבע כי למרות שהמום הינו נדיר, היה על הרופאים לוודא לפני הניתוח האם המטופל שלפניהם סובל מפגם זו וזאת משום שמדובר באופציה אשר הייתה ידועה ברפואה. שורה ארוכה של פסקי דין אשר ניתנו מאז פרשת פאר ביססו הלכה זו והותירו אותה על כנה.

במילים אחרות, רופא מומחה חייב להיות מודע לאבחנות חלופיות, גם כאשר הן נדירות. עם זאת, בהלכה הוכנס חריג אחד והוא כי חובתו של הרופא לשלול או לאשר אבחנות נדירות תבוא רק כאשר היו בפני הרופא נתונים וממצאים שהיו יכולים ליצור חשד כי חולה זה סובל מאותה תופעה נדירה. ולהיפך, כאשר לא היה חשד – ולו קל – בנוגע לאפשרות של התסמונת הנדירה, לא יימצא הרופא כרשלן.

דוגמא לפסק דין

דברים אלו באו לידי ביטוי בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים. מדובר בתובע אשר אושפז בעקבות גידול ממאיר שאובחן בבטנו. התובע עבר ניתוח לכריתת הגידול וימים לאחר הניתוח הוא החל לסבול מתנודות בחום גופו, שלשולים קשים ומבצקות ברגליים ובמותניים. כמו כן, התובע סבל מירידה במשקל והקאות. לאחר שורה של טיפולים ובדיקות, בין האשר ניתוחים נוספים, אובחן כי התובע סובל מפקקת בווריד המזנטריאלי.

מדובר בתסמונת נדירה אשר שייכת למצב רפואי הקרוי רומבופלביטיס של הוורידים העמוקים. מצב זה הוא נדיר, לכשעצמו, אך נפוץ יותר בשורה של מקרים כגון גידול ממאיר, בעיה בכלי הדם או גיל מבוגר. משום כך, כל החולים מעל גיל מסוים מקבלים נוגד קרישת דם בשם הפרין, אשר מטרתו הינה למנוע בין היתר,

מצב של חסימת הוורידים העמוקים, כתוצאה מקריש דם שעלול להיווצר לאחר הניתוח. במקרה זה, מדובר בניתוח לכריתת גידול ממאיר אצל חולה מעל גיל 45 (מבוגר מבחינת הרפואה הינו אדם מעל גיל זה). אי לכך, התקיימו אצלו שלושה מתוך הנתונים אשר היו יכולים להביא את הרופאים למסקנה כי קיים חשש לפקקת בעקבות הניתוח. הרופאים, חרף כך, הפסיקו את מתן ההפרין ימים ספורים בלבד לאחר הניתוח, והתברר כי מהלך זה גרם להתפתחות התסמונת הקשה.