רשלנות רפואית - מעקב אחרי טיפול
פעמים רבות עוסקות תביעות בעניין רשלנות רפואית באי ביצוע מעקב נאות אחר חולה. מקרים אלו, אשר בהם קיים חשש שלולא יעבור המטופל בדיקות רלבנטיות, ייטול תרופות מסוימות או ימנע מהוראות מפורטות (לדוגמא – צום לפני ניתוח, הימנעות מאכילת סוכר וכו’) - יגרמו לו נזקים, על הרופא קיימת חובה לבדוק האם הטיפול מתנהל כפי שצריך. במילים אחרות - אחריותו של הרופא איננה מסתיימת עת אבחן את המחלה של החולה או במידה ושלח אותו לבדיקות (אפילו אצל רופא מומחה אחר), שכן הוא אחראי לשלומו של החולה גם במהלך הטיפול ולא רק במהלך האבחון.
מן הפסיקה ידוע כי אין להטיל את חובת המעקב ביחס לביצוע ההוראות הרפואיות באופן בלעדי על הרופא, ולהותיר את המטופל חופשי מכל עול. אחרי ככלות הכל, הגוף הוא גופו של המטופל, המכאובים הם מכאוביו, הסבל סבלו, והמרפא - רפואתו.
המעקב שבאחריות הרופא תלוי בשני גורמים:
- מיהו המטופל והאם הינו בר-דעת. האם המטופל הוא אדם מן היישוב, המסוגל לקחת אחריות לגורלו ולבצע את המוטל עליו, או שמא מדובר באדם אשר יש "לפקוח עליו שבע עיניים".
- מהי מידת הסכנה אשר נשקפה למטופל מאי-ביצוע הוראות הרופא במועדן או מאי-ביצוען בכלל. דהיינו, יש להבדיל בין סכנה מיידית לחייו של המטופל (שאז מוטלת חובה כבדה על הרופא ליטול חלק פעיל במעקב אחר ביצוע הטיפול) לבין סכנה רחוקה.
דוגמאות לפסקי דין:
בית המשפט נדרש לדון במקרה בו רופא שלח מטופלת לבדיקה קריטית והיא שבה אליו כעבור ארבעה חודשים מבלי שביצעה את הבדיקה. הרופא הואשם ברשלנות רפואית משום שלא ביקש את תוצאות הבדיקה ולא ווידא מדוע לא ביצעה המטופלת את הבדיקה. זאת ועוד, הרופא במקרה זה התרשל בכך שלא הפציר בתובעת לבצע את הבדיקה ולעמוד על חשיבותה למשך הטיפול.
כמו כן, ידועים גם מקרים בהם רופאים לא ערכו מעקב ראוי אחרי נשים בהריון, במהלך הבדיקות בטרם הלידה, עניין אשר הביא לא אחת לסיבוכים במהלך הלידות ונזקים בלתי הפיכים. לעיתים אי ביצוע מעקב זה מהווה עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בלידה או רשלנות בהריון.
עם זאת, לא תמיד מגולגלת מלוא האחריות לפתחו של הרופא במקרה בהם לא מבצע המטופל את ההוראות אשר ניתנו לו. בית המשפט קבע למשל כי אורולוג אשר לא ביצע מעקב אחר מטופל, לא התרשל באבחון סרטן אשר בגופו.
לטענת בית המשפט, במקרה המדובר, האורולוג אבחן את המטופל כסובל ממחלה זיהומית והפנה אותו לטיפול אנטיביוטי ארוך טווח וביקורת לאחר שלושה חודשים. התובע לא שב למרפאה רק לאחר חמישה חודשים ואז אובחן כסובל מסרטן בשלפוחית השתן. עם זאת, בית המשפט קבע כי התובע איננו יכול להלין על הרופא, היות והוא הצטייר כאדם המיושב בדעתו והיה עליו לשוב ולבצע את הביקורת כפי שנקבע בעניינו. אי יצירת הקשר מצד הרופא לא היווה רשלנות רפואית מבחינתו במקרה דנן.