תביעה לאחר רשלנות רפואית במחלקה פסיכיאטרית והתאבדות חולה

תביעה בגין רשלנות רפואית של פסיכיאטר הוגשה על ידי משפחתו של מתאבד כנגד משרד הבריאות ובית החולים רמב"ם בחיפה. התובעות, האלמנה והיתומה, טוענות כי לאחר טיפולים במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים, מצאו הם את אבי המשפחה כאשר הוא תלוי וללא רוח חיים במחסן בית המגורים. לטענת התובעות, התאבדותו של המנוח נבעה מרשלנות רפואית בטיפול בו בבית החולים.

המנוח, בן 73 במותו, היה בהכשרתו חשמלאי מוסמך ומהנדס מכונות. לפני כשבע שנים, ובעקבות ניסיון התאבדות תוך בליעת מנת יתר של כדורי שינה, אושפז המנוח במחלקה הפנימית בבית החולים רמב"ם. במחלקה זו, היה המנוח מאושפז תחת השגחה צמודה וזכה לשמירה הדוקה מהצוות הרפואי. בחלוף כחמישה ימי אשפוז במחלקה הפנימית, קבעו מומחים בבית החולים כי יש להעביר את המנוח לאשפוז במחלקה הפסיכיאטרית. בכתב התביעה נטען כי המנוח אובחן כסובל מתגובה נפשית חריגה לאירוע דחק וגל דיכאון מז'ורי. בעקבות הניסיון האובדני אשר הביא לאשפוזו מלכתחילה, הועבר המנוח לאשפוז במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים.

עוד פסקי דין בנושא:
חולה סרטן התאבד לאחר שקרא את פענוח הבדיקות שנשלח אליו בדואר
ניסיון התאבדות של מטופל בעת חופשה מבית חולים איתנים - רשלנות?
מאבק איגוד הפסיכיאטרים כנגד תביעות רשלנות לאחר התאבדות מטופלים
תביעה בעקבות רשלנות בשמירה על חולה שהתאבד תוך קפיצה מחלון
תביעה בגין רשלנות רפואית לאחר התאבדות חולה בעל מחשבות אובדניות

לטענת התובעות, בזמן שהיה המנוח מאושפז בבית החולים, במחלקה כביכול סגורה, הצליח הוא לצאת מספר פעמים מבית החולים ולהגיע לביתו באופן עצמאי. מעשיו אלו נעשו, לטענת התובעות, תחת אפו של הצוות הרפואי במקום. לדברי התובעות, המנוח לא זכה ליחס אמיתי מצד הצוות הרפואי במחלקה הפסיכיאטרית וכאשר הודיעו הן לבית החולים שהאחרון הגיע לביתו, נענו הן כי הכל בסדר כל אימת שהמנוח שב לבית החולים לאחר בריחותיו. למעשה, טענתן של האלמנה והבת היא כי מדובר ברשלנות רפואית המתבטאת באופן הבא – הצוות הרפואי נמנע, חרף בקשותיהם, להעביר את המנוח לאשפוז בבית החולים לבריאות הנפש בטירת הכרמל. לדבריהן, כאשר הציעו הן את העברתו לבית החולים המיוחד, נענו כי אין צורך ובכך ובקשתן נדחתה על הסף.

שוחרר בעקבות הטבה במצבו והתאבד כמה שעות לאחר מכן

בתחילת אוגוסט באותה השנה, שוחרר המנוח לביתו בעקבות "הטבה במצבו". שחרורו באותו היום היה ללא ליווי צמוד של בן משפחה וללא הודעה לקרוביו. זמן קצר לאחר השחרור, נמצא המנוח תלוי במחסן ביתו. אשתו של המנוח, שהינה רופאה במקצועה, חתכה את החבלים והזמינה ניידת טיפול נמרץ. לצוות מד"א אשר הגיע למקום לא נותר לעשות דבר והרופא בניידת נאלץ לקבוע את מותו.

בכתב התביעה נטען כי רק מספר שעות לאחר ההתאבדות, התקשרו גורמים מהמחלקה הפסיכיאטרית לביתו של המנוח על מנת לברר מדוע לא שב האחרון לבית החולים. שבועיים לאחר שמצאה את בעלה תלוי במחסן ביתם, לקתה התובעת באירוע מוחי ראשון. שנה לאחר מכן לקתה האלמנה באירוע מוחי נוסף אשר בסופו נותרה משותקת לכסא גלגלים וזקוקה לטיפול סיעודי במשך כל שעות היממה. התובעות מוסיפות כי גם מצבה של הבת אינו מן המשופרים. הבת סובלת, מאז מותו של אביה, מדיכאונות, הפרעות שונות וחוסר יכולת לשוב למסלול חייה הנורמאלי.

סכום הפיצויים הנדרש בכתב התביעה עומד על סך של כ-2.5 מיליון שקלים. התובעות טוענות כי סכום זה מגיע להן בגין הרשלנות הרפואית מצד המחלקה הפסיכיאטרית, הן באי אשפוזו של המנוח בבית החולים לבריאות הנפש, והן בגין שחרורו ללא סיבה, מבלי לקבל ליווי ואו להודיע לבני משפחתו. התובעות מוסיפות כי הצוות הרפואי התנהל בעניינו של המנוח בצורה פסיבית ולא הוצבה שמירה הדוקה על המנוח, חרף ניסיונות הבריחה הקודמים שלו. לטענת התובעת, אלמלא היה בית החולים נוקט כפי שנקט, לא היה המנוח בורח ומתאבד בביתו, ולא היו אלמנתו וביתו סובלות מנזקן כיום.