רשלנות רפואית עקב היפרדות שליה, איך אפשר לקבל פיצויים?

השליה בעלת תפקיד הכרחי לקיומו של העובר ברחם ולהתפתחותו. באמצעותה מתבצע חילוף חומרים בין האם לעובר ומעבר של חמצן ומזון. השליה מסייעת בייצור והפרשת הורמונים ומהווה שכבת מגן על העובר מפני חבלות וזיהומים. כרבע שעה לאחר הלידה, הרחם פולט החוצה את השליה ואת חבל הטבור.

היפרדות שליה הוא סיבוך אשר עלול להיגרם במהלך ההריון, שבו מעטפת השליה נפרדת מהרחם, וגורמת לדימום בעיקר בשליש האחרון. היפרדות שליה מתרחשת באחוז אחד מסך ההריונות, והסיבוך עלול לגרום במקרים חמורים למות העוברים, בין 20 ל - 40 אחוז, בהתאם למידת חומרת ההיפרדות. הסיכון לאם כתוצאה מהיפרדות שליה נובע מהדימום, שעלול לגרום להפרעה באספקת הדם, וכתוצאה מכך לשוק ואף למוות. הסכנה לעובר נובעת מהירידה בלחץ ובכמות הדם, ועקב כך ירידה באספקת החמצן.

הסיבות להיפרדות שליה אינן ידועות, אולם הגורמים המעלים את הסיכון להיפרדות שליה הם: רעלת הריון, ירידת מים מוקדמת, עבר מיילדותי, הכולל ניתוחים קיסריים, זיהום תוך רחמי, עישון בזמן ההריון, יתר לחץ דם, הריון מרובה עוברים, חבל טבור קצר, טראומה לבטן ועוד.

אחד הסימנים המובהקים לצורך אבחון היפרדות שליה הוא קצב לב העובר. סימנים נוספים לכך יכולים להיות: כאב רחמי, רגישות בטנית, דימום וגינלי, רחם מוגדל וחיוורון. במקרה שהאם מתלוננת על כאבי בטן ממוקמים פתאומיים ודימום וגינלי, על הרופא הגניקולוג לערוך אולטרסאונד כדי לשלול סיבות אחרות לדימום, כגון: שליית פתח, שהוא סיבוך שבו השליה מחוברת לקירות הרחם באופן שבו היא קרובה או מכסה כליל את צוואר הרחם.

אי הפניה לבדיקות מתאימות

הטיפול בהיפרדות שליה תלוי בכמות הדם שהאם איבדה ובמצב העובר. אם העובר בן פחות מ -36 שבועות, ולא מצוי במצוקה עוברית, ולאם אין תסמינים קליניים, יש לערוך מעקב הריון עד להגעת העובר לבשלות, וליילד כאשר העובר בשל ללידה, או אם העובר או האם נמצאים במצוקה. במקרים אלו עדיף לבצע לידה וגינלית מאשר לידה בניתוח קיסרי, אלא אם ישנה מצוקה עוברית.

רשלנות רפואית עקב היפרדות שליה יכולה לבוא לידי ביטוי בגין היעדר אבחון, אבחון לקוי, או עיכוב באבחון, ועקב כך לטיפול מאוחר. רשלנות יכולה להיות בשל החלטה על ביצוע הליך רפואי לא מתאים אשר גרם נזק גופני או החמיר את מצבה של היולדת, או בגין היעדר הסכמה מדעת לניתוח קיסרי ועוד.

עם זאת, היפרדות שליה היא סיבוך בלתי נמנע ובלתי צפוי, אשר נגרם מסיבות שאינן בהכרח ידועות, והפרקטיקה הרפואית לא תמיד יכולה למנוע את התופעה או לחזות אותה, ועקב כך לא ניתן לסייע ליולדת. כדי להוכיח כי מדובר במקרה של רשלנות רפואית, יש להציג חוות דעת של מומחים רפואיים, המעידה על קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני שניתן על ידי הצוות הרפואי לבין הנזק שנגרם ליולדת או לעובר בפועל.

הרופאים התעלמו באבחנה של חשד להיפרדות שליה

בית המשפט המחוזי פסק פיצויים בסך של למעלה משלושה מיליון שקלים בגין רשלנות רפואית בלידה. התובעת, ילידת 1981, הגישה תביעה נגד בית החולים בגין התנהלות הרופאים במהלך לידתה. בכתב התביעה נטען כי אמה של התובעת התקבלה בבית החולים, לאחר ירידת מי שפיר, כאשר היא נמצאת בשבוע ה-35 להריונה. האם הוכנסה מיד לאשפוז ומעקב במחלקת יולדות.

בשעות הבוקר למחרת, החלה האם לסבול מכאבי בטן ודימום, לכן הוכנסה לחדר הלידה ובעקבות דימום קשה איבדה את ההכרה. במהלך הלידה הופסק ניטור הדופק העוברי ובסופו של דבר הילדה נולדה באמצעות לידת מלקחיים במשקל של שני ק"ג וחצי. התובעת נולדה ללא נשימה ודופק, ולמזלה ניסיונות החייאה שנעשו בה הניבו פרי. התובעת טענה כי כתוצאה מרשלנות רפואית זו, נותרה היא עם נזק נוירולוגי ומוטורי קשה ביותר.

על פי חוות דעת רפואית, הצוות הרפואי התרשל בכך שלא בוצעה בדיקה קלינית לפני ובמהלך הלידה. כמו כן, מומחה מטעם התביעה טען כי הרופאים התעלמו באבחנה של חשד להיפרדות שלייה ופרק הזמן בין הדימום הקשה ללידה היה ארוך מדי.

בית החולים טען כי דין התביעה להידחות משום שנכותה של התובעת נובעת מאירועים אחרים אשר התרחשו לאחר הלידה, או מפגמים מולדים. לטענתו, הרופאים פעלו באופן מקצועי ומיומן, וכפי שמצופה מהם במסגרת מבחן הרופא הסביר.

בית המשפט קבע כי יש לקבל את התביעה, מכיוון שהרופאים לא פעלו כמצופה מהם ולא שללו את האבחנה בדבר היפרדות השליה עם הגעתה של היולדת לבית החולים. כמו כן, הצוות הרפואי לא ביצע ניתוח קיסרי, למרות מצבה הקשה, ולא ניתן לכך כל הסבר רפואי המניח את הדעת.