רשלנות רפואית בהלכה היהודית

המשפט העברי עוסק רבות בהגדרות ובהלכות הנוגעות לסוגיות של דיני נזיקין והריגה. להלן מספר היבטים בתחום הרשלנות הרפואית. כעיקרון, קיים בהלכה כלל לפיו אדם לעולם מועד. דהיינו, אדם אחראי למעשיו. ההלכה העברית קובעת כי כלל זה יפה ללא קשר לנסיבות המקרה - בין אם המעשה נעשה מחמת אונס, רצון, במזיד או בשוגג. בהלכה היהודית ישנה התייחסות גם למקרים בהם פלוני גרם נזקים לאלמוני במסגרת מעשים מסוימים כאשר הייתה לו אחריות לגבי זולתו.
 

שאלה זו עלתה בעיקר ביחס לרופאים או דיינים. ההלכה העברית יוצאת מנקודת הנחה בסיסית כי כל אחד הינו בסופו של היום בשר ודם ועל כן הוא יכול למעוד ולטעות. אי לכך, היהדות ביקשה להגמיש ולמתן את הסוגיות הקשורות בהטלת אחריות על רופא, וזאת מתוך חשש שרבים ימנעו מלעסוק במקצוע זה בשל ביקורת בגין טעויות שתגרמנה על ידם (מתוקף היותם, כאמור, אנשים בשר ודם העלולים לשגות).

ואכן, עולה השאלה מהו הדין לגבי רופא אשר בעקבות מעשיו גרם לנזק נפשי או גופני, או במקרים קשים למוות של מטופל. מחד, היהדות גורסת כי יש לזכות את הרופא ולהעניק לו מחילה, וזאת על מנת לעודד את מקצוע הרפואה חרף הסיכונים הכרוכים בו מבחינת החולים. דהיינו, ההנחה היא כי כאשר הרופא "השתדל ככל יכולתו לעשות את הטוב עבור המטופל", וכתוצאה מאונס או מחמת נסיבות מסוימות נגרמו נזקים לחולה, לא קמה אחריות כלפי האחרון לפצות את המטופל בגין נזקיו. הדבר דומה לרב חובל אשר משיט אוניה ונוסעיו נפגעים בשל סערה בים אשר הוא לא מצליח להתמודד עימה.

רשלנות רפואית בהלכה - גם אחריות

מאידך, היהדות מוצאת לנכון "לשעבד" רופאים לתקנות מחמירות ולהטיל עליהם עונשים משמעותיים בגין טעויותיהם. הרציונאל בעניין זה גורס כי יש למנוע רשלנות ולהחדיר ברופאים את משנה הזהירות הדרוש מבחינת טיפולים וניתוחים. למעשה, מומחים בתחום מעריכים כי ההלכה היהודית בחרה ללכת בנתיב של שביל הזהב בין שתי המגמות הנ"ל.

מחד, ההלכה מעניקה לרופא פטור מלא מתשלומי נזקי גוף אשר נגרמו כתוצאה משגיאה תמת לב בטיפול. הטעם לכך נובע מהרצון של "תיקון עולם" ומהכוונה שלא להדיר את רגליהם של אנשים טובים ומצוינים ממקצוע הרפואה. אי לכך, היהדות מציבה הגנה על רופאים מפני טעויות שאינן בשליטתם. מאידך, ההלכה העברית יודעת כי יש להטיל על רופאים עונשים משמעותיים במקרים של טעויות שהיה ניתן למנוע באופן סביר, וזאת בכדי לחדד לרופאים את חשיבות המלאכה המבוצעת על ידם מבחינת חיי אדם ושלמות הגוף.

הכללים המרכזיים בפסיקה היהודית מבחינת רשלנות רפואית

המקורות הראשונים בהם ניתן לראות עיסוק ברשלנות רפואית בהלכה נדונו בעיקר בתוספתא. ואכן, הסוגיה המשפטית-הלכתית הזו תפסה מקום מצומצם במיוחד בדיונים ההלכתיים. יש הסבורים כי הדבר נבע מכך שהדורשים נרתעו מהעמדתם של רופאים לדין וזאת בשל ההוקרה שהציבור הרחב רוחש להם, ובשל העובדה שהם מבצעים עבודתם נאמנה.

הפוסקים השונים דנים את הרופאים המזיקים או הממיתים תוך כדי שהם מגדירים את המעמד של הרופא מבחינה מקצועית-הלכתית. כמו כן, הפוסקים בחנו גם סוגיות כגון ידיעות הרופא, כוונותיו, הפעולות הרפואיות נשוא העניין והדרך בה הן בוצעו. להלן הכללים והפרטים המרכזיים מבחינה רשלנות רפואית בהלכה העברית:

• רופא אשר גרם לנזק במזיד חייב בתשלום פיצויים למטופל.
• רופא אשר טעה והזיק בשוגג פטור מדיני אדם. יש אשר טענו כי רופא זה חייב בתשלומי נזק בדיני שמיים ויש אשר כתבו כי דינו של האחרון הינו כאנוס ולא כשוגג (דהיינו, הוא פטור הן מדיני אדם והן מדיני שמיים).
• יש אשר טענו כי הפטור המגיע לרופא מזיק/ממית בשוגג תלוי ברישיונו של הרופא. דהיינו, כאשר מדובר ברופא אשר לא קיבל מהרשויות המוסמכות רישיון לעסוק ברפואה, אין הוא זכאי לפטור גם אם הוא ידוע כבקיא בחומר ובמלאכה.
• רופא אשר בקיא בתחום מסוים, אך נתן טיפול בתחום בו הוא איננו מוסמך, לא זכאי לפטור. לדוגמא, במידה ורופא המתמחה בכירורגיה העניק טיפול בתחום רפואת נשים, אשר נמצא מחוץ לידיעותיו המקצועיות, הרי שהוא איננו פטור בגין גרימת נזק למטופלת. הדברים יפים גם לגבי רופאים צעירים אשר ביצעו מהלכים מסוימים מבלי להתייעץ עם רופאים וותיקים ומומחים.
• רופא חייב בתשלום פיצויים במידה והנזק אשר נגרם למטופל נגרם באופן ישיר מהטיפול או התרופה שניתנו על ידי הרופא. עם זאת, נקבע כי ספק בעניין מקור הנזק יפטור את הרופא, הן מדיני אדם והן מדיני שמיים.
• רופא עשה את כל המוטל עליו (נהג לפי מנהג רופאים בסיטואציה המדוברת, עיין בפרטי המקרה עיון מעמיק) אך לצערו, ולצערם של המטופל ובני משפחתו, הוא טעה באבחנה ו/או בטיפול התרופתי. במקרה זה, הרופא איננו חייב בתשלום בגין הנזק. דהיינו, טעות רופא בשיקול דעת לאחר עיון מעמיק איננה רשלנות רפואית. רופא זה פטור גם מדיני שמיים ויש אשר סבורים כי ניתן לראות במקרה זה את שגגת הרופא ככוונת הבורא. עם זאת, במידה וקיימת הערכה מוכחת כי הטעות של הרופא הייתה מחמת אי ידיעה שהייתה אמורה להיות ברשותו כרופא סביר, הרי שניתן לחייבו בפיצויים. יש הסבורים כי היזק לרופא בגין רשלנות שמקורה באי עיון מעמיק בחומר פטורה מדיני אדם וחייבת בדיני שמיים.
• רופא יכול להימצא רשלן לא רק בגין עשיית מעשה אלא גם כאשר הוא היה צריך לעשות מעשה אך נמנע מכך בשל רשלנות. לדוגמא, רופא אשר נקרא לחולה בשעת לילה ומיאן להגיע או רופא אשר היה יכול להעניק למטופל טיפול מסוים אך הוא נמנע מלעשות כן מסיבה שאיננה סבירה.