רשלנות רפואית בסוכרת - רופא לסוכרת
סוכרת היא מחלה מטבולית הנגרמת כתוצאה מבעיה כלשהי בייצור אינסולין או בקליטתו כאשר תפקידו של האינסולין לווסת את רמת הסוכר בדם, ומתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר בדם ובשתן. אבחון מוקדם של מחלת הסוכרת ושמירה על רמת סוכר תקינה, מסייעים למנוע סיבוכים קשים כמו פגיעה בכליות ובראייה, רגל סוכרתית, בעיות לב ועוד.
ישנן שלוש צורות עיקריות של סוכרת המוכרות על ידי ארגון הבריאות העולמי: סוכרת מסוג 1 המוכרת גם כסוכרת נעורים, שהלוקים בה תלויים בהזרקה חיצונית של אינסולין. סוכרת מסוג 2 אשר סווגה כמחלה שאיננה תלויה באינסולין, אך על החולים לשמור על דיאטה מאוזנת כדי שרמת הסוכר בדם תהיה תקינה, וסוכרת היריון המתפתחת במהלך ההיריון כתוצאה מחוסר איזון ברמת הסוכר ועלולה לגרום לנזקים חמורים לאם ולעובר.
רשלנות באבחון סוכרת
סוכרת מסוג 2 מופיעה בעיקר לאחר גיל 40. היא נפוצה מאוד בעולם המערבי, בעיקר בשל תזונה עתירת סוכר ומחסור בפעילות גופנית. המחלה יכולה להיות שקטה, ואדם יכול לסבול ממנה במשך שנים מבלי לדעת שהוא לוקה בה. במהלך תקופה זו, מכיוון שלא ניתן טיפול מתאים, עלולים להתפתח סיבוכים כמו מחלות לב, לכן ככל שהמחלה תאובחן מוקדם יותר - כך יפחתו הסיכויים לסיבוכים.
המחלה דורשת טיפול מתמיד ורצוף, וכאשר היא מטופלת כראוי, ומאובחנת במועד, אפשר לחיות עמה במשך שנים רבות. ניתן לאבחן את המחלה באמצעות בדיקת דם, בדיקת שתן ובדיקת עיניים, באמצעות בדיקה של רמת הגלוקוז בדם לאורך מספר חודשים ובאמצעות בדיקה של העמסת סוכר.
הטיפול במחלה נעשה על ידי איזון רמת הסוכר, באמצעות דיאטה מאוזנת, פעילות גופנית ובמקרה הצורך גם טיפול תרופתי, במטרה למנוע סיבוכים. אבחון מאוחר של סוכרת, וכתוצאה מכך אי מתן טיפול רפואי מתאים, עלולים להיות הרי גורל מבחינתו של החולה. רשלנות רפואית בסוכרת יכולה לבוא לידי ביטוי באי טיפול רפואי ראוי, אי מתן טיפול תרופתי כשיש צורך בכך או מתן טיפול תרופתי לא נכון.
תביעה בגין אי גילוי סוכרת
התובע נפגע בתאונת אופנוע והובהל לבית חולים בגין פגיעות בעמוד השדרה והראש. לאחר שקיבל טיפול ראשוני שוחרר לביתו וקיבל הנחיה להיות תחת מעקב של אורתופד ולנוח. כעשרה ימים לאחר התאונה, הוא החל להרגיש התדרדרות משמעותית במצבו הבריאותי, על כן פנה לרופאת משפחה, שהפנתה אותו מיד למחלקת חירום לעבור צילומים של בית החזה ובדיקות שתן ודם.
יום לאחר מכן, התובע פנה לבית החולים והתלונן על החמרה במצבו. הוא עבר סדרה של בדיקות ונשאר לאשפוז. כאשר התקבלו תוצאות בדיקות הדם, עלה כי רמת הסוכר בגופו גבוהה ביותר. אולם למרות התוצאות החריגות, הצוות הרפואי לא הביא את הנתונים לידיעתו של התובע וניתנה לו הנחיה להפחית בכמות צריכת הסוכר.
כשנה וחצי לאחר האירוע, התובע עבר תאונת דרכים נוספת ובבדיקות שנערכו לו נמצאה רמת סוכר גבוהה מהרגיל באופן משמעותי והוא אובחן כחולה סוכרת. בנסיבות אלה הוגשה תביעת רשלנות רפואית נגד הצוות הרפואי בגין אי אבחון הסוכרת לאחר התאונה הראשונה.
התובע טען כי האבחון המאוחר של מחלת הסוכרת, אשר היה ניתן לעמוד עליה כבר בבדיקות הראשונות, גרם לו לנזקים רפואיים ובעיות רבות. לפיכך טען כי קיים קשר סיבתי בין התנהלות הצוות הרפואי לנזק שנגרם לו, לכן הוא זכאי לפיצויים בגין רשלנות רפואית מבית החולים.
בית המשפט השלום סבר כי יש לקבל את התביעה ובפסק הדין נקבע כי היה ניתן לייחס רשלנות רפואית להתנהלותם של הרופאים בעניינו של התובע. בית המשפט קבע כי בעקבות האבחון המאוחר של מחלת הסוכרת, נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של כ-10%. על כן הצוות הרפואי חויב בתשלום פיצויים בסך של 50,000 שקלים בגין רשלנותו.
