תביעה כנגד וטרינר בטענת רשלנות בניתוח סוס

ת"א 42404-20

תביעות רבות מוגשות מדי שנה בגין רשלנות רפואית. לעיתים, מדובר ברשלנות אשר איננה נוגעת לבני אדם אלא לבעלי חיים. בדומה לתביעות רשלנות העוסקות בטיפולים רפואיים בבני אדם, גם טיפול לא ראוי בבעל חיים יכול להיות עילה להגשת תביעת פיצויים. להלן דוגמא למקרה כאמור. מדובר באדם אשר הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד ווטרינר לאחר שסוסה בבעלותו נפטרה בסיום ניתוח בהול בבטנה, וזאת כאשר היא ניסתה להתרומם על רגליה בתום ההליך הרפואי. התובע טען כי מדובר ברשלנות ווטרינרים ועתר לפיצויים בסך כ-170,000 שקלים.

עוד מאמרים בנושא:
וטרינר - רשלנות רפואית בטיפול בחיות

עובדות המקרה היו כדלקמן. בעל אורווה אשר אחת מסוסותיו סבלה מ"למיניטיס" (מחלה שבאה לידי ביטוי בהתקפים כרוניים ועודף חלבון) הבהיל את הסוסה לבית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי וזאת כאשר היא בחודש העשירי להריונה וסובלת מכאבים באזור הבטן. הווטרינרים בבית החולים החליטו לבצע בסוסה ניתוח בהרדמה כללית וזאת על מנת להציל את חייה. כאשר הסוסה שהתה בחדר ההתאוששות, היא ניסתה לקום בכוחות עצמה ולעמוד על רגליה. כתוצאה מכך, הסוסה שברה את רגלה השמאלית. הווטרינרים אשר טיפלו בסוסה הסבירו לבעל האורווה כי סביר להניח שלא יהיה ניתן לאחות את השבר ואין מנוס מחילוץ הסייחה בניתוח קיסרי. נאמר לבעל האורווה כי לאחר הניתוח הקיסרי, לא תהיה ברירה אלא להמית את הסוסה בהמתת חסד. בעל האורווה הסכים להליך והפרוצדורה בוצעה כמתוכנן.

האם רשלנות בטיפול בסוסה בחדר ההתאוששות?

במסגרת התביעה, בעל האורווה טען כי מותה של הסוסה נגרם בעקבות רשלנות מצד צוות הווטרינרים במהלך ההתאוששות שלאחר הניתוח. לדבריו, הסוסה הועברה לחדר ההתאוששות ושם היא "נעזבה" על ידי מרבית הצוות למעט ווטרינר צעיר וחסר ניסיון. הודגש כי הווטרינר הצעיר לא השתתף בניתוח כלל ולמרות שהוצעה לו עזרה מטעם בעל האורווה ובנו, הוא סירב לקבלה. התובע הוסיף כי אף נאסר עליו להיכנס לחדר ההתאוששות.

מנגד, בית החולים הווטרינרי טען כי הסוסה קיבלה טיפול ראוי וסביר והצוות הרפואי לא התרשל כלפיה ו/או כלפי בעליה. נטען כי הסוסה הגיעה לבית החולים כאשר היא נתונה במצב קשה בעקבות מחלתה. בית החולים הודה אמנם כי צוות המנתחים עזב את החדר, אך ווטרינר מרדים נותר במקום לשמור על הסוסה. בניגוד לטענותיו של בעל האורווה, בית החולים הדגיש כי הווטרינר שהושאר עם הסוסה נכח בניתוח והינו בעל ניסיון רב בניתוחי סוסים. יתרה מכך, הודגש כי ווטרינרים נוספים נכחו בקרבת מקום והיו נכונים להגיע בכל שלב לסייע לסוסה. באשר לאי כניסתם של התובע ובנו לחדר ההתאוששות, בבית החולים הווטרינרי טענו כי דווקא הימצאותם בחדר הייתה עלולה להשפיע לרעה על תהליך ההחלמה.

בית המשפט: לא מדובר ברשלנות רפואית

בית המשפט קיבל את טענות הנתבעים ודחה את תביעתו של בעל האורווה. בפסק הדין נקבע כי התובע ובנו היו נתונים בעת הניתוח ב"מצב לחץ והתרגשות" וספק רב אם הם אכן היו יכולים להבחין בזהותם של הווטרינרים אשר נכחו בחדר הניתוח. אי לכך, התקבלה טענת בית החולים כי הווטרינר אשר היה לצידה של הסוסה בחדר ההתאוששות היה אחד מצוות המנתחים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח שנוכחותו בחדר הייתה יכולה להועיל למצבה של הסוסה.

דהיינו, נקבע כי החלטת הצוות שלא להתיר את כניסתו לחדר ההתאוששות הייתה סבירה ולא נבעה מתוך רשלנות רפואית.

יתרה מכך, בית המשפט קבע כי גם אם היו נוכחים בחדר רופאים אחרים, ספק רב אם הם היו יכולים למנוע את התרוממותה של הסוסה אשר גרמה לשבר (שהוביל להמתת החסד). השופטת קבעה, לאחר בחינת הראיות שהוצגו בפניה, כי הסוסה נפטרה בשל משקלה וקשיי התאוששות, ולא הוכחה סטייה של הנתבעים מהפרקטיקה הרפואית המקובלת.