רשלנות בניתוחים אורטופדיים וטענות בדבר התיישנות התביעה

(חי') 278/07 תא (חי') 278-07‏ ‏

סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי תביעה נזיקית, לדוגמא בגין רשלנות רפואית, מתיישנת לאחר שבע שנים. מרוץ ההתיישנות בתביעות כגון דא מתחיל לרוץ, לפי סעיף 6 לחוק הנ"ל, מהיום אשר בו נולדה עילתה של התביעה. דהיינו, שאלת המפתח באשר למרוץ ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית הינה מתי נולדה עילת התביעה.

איתור מועד ה"לידה" של עילת התביעה, תלוי אפוא בהגדרתה. הלכה פסוקה היא כי מועד זה הינו "המועד אשר בו התגבש בידיו של התובע כוח התביעה". במקרים בהם מדובר בתביעת רשלנות רפואית, להסדר האמור מתווספות הוראות סעיף 89 לפקודת הנזיקין. הוראות אלה קובעות כי היום אשר נולדה בו עילת התביעה הינו אחד מן הבאים:

1. אם מדובר בתביעה בגין מחדל - היום אשר בו אירע המחדל. במידה והמחדל או המעשה היה לאורך זמן, עילת התביעה נולדת ביום בו הוא הופסק.
2. במידה ועילת התביעה הינה בגין נזק אשר נגרם על ידי מחדל או מעשה, מרוץ ההתיישנות מתחיל לרוץ ביום שבו אירע הנזק. אם הנזק לא התגלה ביום שאירע, העילה תיוולד ביום גילויו. יצוין כי החוק קובע שבמידה וחלפו עשר שנים בין מועד האירוע לבין מועד גילוי הנזק, התביעה תתיישן.
    

הסעיף הנ"ל בפקודת הנזיקין מפריד אפוא בין שתי תביעות שונות. תביעות בהן הנזק איננו אחד ממרכיבי יסודות עילת התביעה, ותביעות בהן הנזק מהווה את אחד מיסודות התובענה. בתביעות בגין רשלנות רפואית, מדובר בתביעה על בסיס היסוד השני. סעיף 89(2) קובע עיקרון לפיו הנזק מהווה את אחד היסודות של התביעה. דהיינו, מרוץ ההתיישנות איננו רלבנטי כל אימת שלא התגלה הנזק אשר נגרם כתוצאה מהרשלנות הרפואית. המטרה בסעיף זה הינה לאפשר עילת תביעה לאדם אשר נגרם לו נזק בגין רשלנות רפואית, אך זה התגלה רק במועד מאוחר יותר. כפי שצוין לעיל, קיים חריג לסעיף המרחיב הנ"ל, וזאת במידה והנזק מאותר רק עשר שנים לאחר קרות האירוע הרשלני.

עוול מתמשך

בתביעות בגין רשלנות רפואית, בהן מדובר בעוול מתמשך, נשאלת לא אחת השאלה מהו יום לידתה של עילת התביעה. על פי סעיף 89(1), אשר עוסק (כפי שצוין לעיל) רק בעוולות בהן הנזק איננו חלק מעילת התובענה, יום לידת התביעה הינו היום בו אירע האירוע המזיק. במידה והאירוע המזיק נמשך לאורך תקופה, היום בו הוא חדל הוא היום בו נולדה עילת התביעה. במילים אחרות, התמשכות העילה דוחה את מרוץ ההתיישנות.

סעיף 89(2) איננו מתייחס כלל לסוגיה של עוולות מתמשכות. אי לכך, עולה השאלה האם ניתן להאריך את מרוץ ההתיישנות גם בתביעות רשלנות היונקות כוחן מסעיף 89(2). בית המשפט קבע כי ניתן לענות על שאלה זו בחיוב. דהיינו, גם כאשר הנזק הינו חלק בלתי נפרד מעילת התובענה, הרי שהתמשכות העוולה מאריכה את מרוץ ההתיישנות. חשוב אפוא להתייחס למספר מצבים שונים.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בניתוח קיבוע חוליות גב תחתון, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית בניתוח לסגירת אילאוסטומיה, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית בגרימת פגיעה עצבית בניתוח לקיבוע שבר, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית בניתוח כריתת רחם בגישה נרתיקית, מתי תוגש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית בניתוח לכריתת אפנדיציט, מתי ניתן לתבוע פיצויים?

לדוגמא, לעיתים העוולה גרמה לנזק אשר איננו נזק ישיר והוא למעשה "נזק מתחדש, משתנה וגדל עם הזמן". במקרים אלה, מרוץ ההתיישנות מתחיל לרוץ כאשר ניתן לעמוד על מלוא היקפו של הנזק. כאשר העוולה מתמשכת, גם כאן ייתכנו מספר מצבים. לדוגמא, במידה והעוולה מתמשכת, הרי שעילת התובענה, לפי הסעיף בפקודת הנזיקית, נולדת עם חדילת המעשה או המחדל. כיצד אפוא יש לבחון סיטואציה שבה מבוצעת עוולה, נוצר נזק, ולאחר מכן העוולה המתמשכת יוצרת נזקים נוספים. במקרים אלה, הלכה פסוקה היא כי מרוץ ההתיישנות יחל לגבי כל אחת מעילות התביעה המתחדשות באופן עצמאי.

המשמעות היא כי כאשר עילת התביעה בגין אחת העילות המתחדשות נולדה מחוץ לגדרי ההתיישנות, דינה להתיישן ללא קשר לעילות האחרות. עם זאת, ישנם מקרים בהם הנזק בלתי ניתן להפרדה. במקרים אלה, טענות התיישנות תידחנה.
 

דוגמא לפסק דין

סוגיה כגון דא הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה. מדובר באישה אשר עברה שני ניתוחים בגבה ואשר טענה כי היא נפלה קורבן לרשלנות רפואית בניתוח. הניתוח הראשון נערך שמונה שנים לפני הגשת התביעה, והניתוח השני, שש שנים לפני הגשתה של התביעה. התובעת טענה כי מדובר בשני ניתוחים אשר גרמו לאותו הנזק, ואילו הנתבעים טענו כי בכל הקשור לניתוח הראשון, התביעה התיישנה.

עוד פסקי דין בנושא:
מחט נותרה במהלך ניתוח קיסרי בבטנה של המטופלת
רשלנות רפואית במהלך ניתוח לתיקון בקע טבורי
האם הניתוח לתיקון הזעת יתר בידיים בוצע ברשלנות?
האם ניתוח קיסרי היה מונע את הנזק שנגרם לתינוק?
במהלך ניתוח לכריתת רחם נוצר נקב של המעי

בית המשפט דחה את טענות ההתיישנות. נקבע כי מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי התובעת על בסיס הנזק והנכות מהם היא סובלת כיום. הנזק התגלה לאחר הניתוח השני ועל כן נקבע כי מרוץ ההתיישנות החל עם גילוי הנזק. כמו כן, הודגש כי מדובר גם באופן מסוים בעוולה מתמשכת. דהיינו, אמנם הניתוח הראשון היה טיפול עצמאי, אך הבחירה בטיפול כירורגי בבעיה הרפואית הפכה את ההליך הרפואי הראשון לקשור בטבורו להליך הרפואי השני.

"הבחירה בהליך ניתוחי לא נבחנה מחדש על ידי הצוות הרפואי גם לפני הניתוח השני, והובילה את הרופאים לבצע את הניתוח השני בתובעת", נקבע בפסק הדין. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי היות ושני האירועים המזיקים דומים, והיות והנזק היה קשור לשניהם, לא היה ניתן להפריד בין הניתוחים מבחינת תביעת הרשלנות. דהיינו, היות והנזק היווה חלק משמעותי מעילת התובענה, לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, לא היה ניתן להחיל במקרה דנן את דיני ההתיישנות.