האם רשלנות בלידה בשערי צדק בגין אי מתן טיפול אנטיביוטי בזמן?

ע"א 8123/10

בית המשפט העליון דחה ערעור אשר עניינו רשלנות רפואית בלידה במרכז אלראם ובבית החולים שערי צדק בירושלים. הערעור עסק בנזקיה של המערערת, קטינה אשר נולדה בבית החולים שערי צדק כאשר היא סובלת מאפילפסיה ושיתוק מוחין. יש לציין כי מדובר בהריונה ה-11 של האם, אשר הייתה בת 38 בעת הלידה.

המערערת נולדה במשקל 860 ג' בשבוע ה-24 להריון. במהלך ההריון, האם לא עברה סקירת מערכות ו/או בדיקת מי שפיר. כאשר האם הייתה בשבוע ה-24 להריון, היא פנתה למרכז אלראם בעקבות ירידת מים מוקדמת ועברה במקום בדיקה וגינאלית ידנית. לאחר מכן, הוא הופנתה לבית החולים שערי צדק עם אבחנה של ירידת מי שפיר. האם אושפזה בבית החולים וילדה את בתה, המערערת, כעבור פחות מיומיים. במסגרת התביעה הוגשו חוות דעת רפואיות מטעם שני הצדדים. המומחה מטעם הנתבעים תיאר את מצבה של האם ואת מהלך האשפוז באופן הבא:

בדיקת אולטרסאונד אבחנה מיעוט קיצוני של מי השפיר.
האישה אושפזה בבית החולים במחלקה הגינקולוגית להשגחה.
למחרת, נמצאו ממצאים קליניים אשר עוררו חשד לדלקת (לרבות עליית חום, דופק מהיר, עליית קצב הלב העוברי). עם זאת, לא נראו סימנים של תחילת לידה.
יום למחרת האשפוז, היולדת הועברה לחדרי הלידה עם חום גבוה וצירים. היא ילדה והחלה לקבל טיפול אנטיביוטי, לאחר שנשלחו תרביות מהשליה ומצוואר הרחם ונמצאה דלקת של חיידקים.
בדיקת היילוד מצאה חרחורים רבים ריאות, פרפוזיה ירודה, הפרעה קשה בפעילות הלב. התינוקת נזקקה להנשמה מלאכותית שלמה עם טובוס עם 100% חמצן בלחצים גבוהים.
במשך חודשיים התינוקת הונשמה באמצעים אלה וניסיונות להוציא את הטובוס לא הצליחו.
לאחר אשפוז של 4.5 חודשים, הילדה שוחררה מבית החולים ובין האבחנות בשחרור נקבעה גם דלקת הדם.

המערערת ובני משפחתה טענו כי הרופאים בבית החולים שערי צדק התרשלו כלפיהם בכך שהאם לא קיבלה מיד עם אשפוזה טיפול אנטיביוטי. לטענתם, טיפול כאמור היה יכול למנוע את הזיהום. כמו כן, התובעים טענו כי היה ניתן למצוא רשלנות רפואית בכך שהאם לא קיבלה טיפול בסטרואדים (אשר היה מאיץ לטענתם את קצב התפתחות הריאות של העובר).

בתקופה המדוברת לא היה נהוג לטפל באנטיביוטיקה בהעדר סימנים לדלקת

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את התביעה, ובית המשפט העליון דחה את הערעור. בפסק הדין במחוזי נקבע כי התנהלות הרופאים הנתבעים במקרה דנן הייתה "נכונה" ולא עלתה כדי רשלנות רפואית. בית המשפט בחר לאמץ בעניין זה את חוות הדעת הרפואית מטעם ההגנה בה נקבע כי בשנה המדוברת, 1995, לא היה נהוג להעניק טיפול אנטיביוטי בהעדר סימנים לדלקת. כמו כן, בית המשפט קבע כי גם המומחה מטעם בני המשפחה הסכים כי "הייתה קיימת גישה טיפולית אשר לא צידדה במתן טיפול אנטיביוטי מונע והטיפול שניתן לאם בחדר הלידה היה תקין".

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בלידה מוקדמת, מתי ניתן לקבל פיצויים?

למעשה, השופטים קבעו כי על פי בחינת המקרה בהתאם לתקופה בה הוא התרחש, לא היו אינדיקציות מספיקות לקיומו של זיהום ממנו סבלה האישה עם אשפוזה. נוכח העובדה שבסופו של היום לא נמצא זיהום אצל הקטינה לאחר לידתה, אי מתן אנטיביוטיקה לאם בשלב מוקדם לא עלה כדי רשלנות. כמו כן, בית המשפט מצא כי התובעים לא הוכיחו שבבתי חולים אחרים בארץ הייתה נהוגה שיטה של מתן טיפול אנטיביוטי במקרה כגון דא.

האם רשלנות בגין אי מתן טיפול בסטרואידים?

בית המשפט דחה גם את טענות בני המשפחה בעניין העדר הטיפול בסטרואידים. נקבע כי הלידה במקרה דנן התרחשה בפברואר 1995, והפרסום הרשמי של המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית (NIH), בנוגע להנחיות בדבר מתן סטרואידים למניעת סיבוכי פגות, פורסם רק ביולי אותה השנה (דהיינו, לאחר כחמישה חודשים).

אי לכך, נקבע בפסק הדין, לא ניתן לייחס רשלנות לרופאי שערי צדק בכך שפעלו בהתאם לגישת ה-NIH בתקופה נשוא התובענה. לא זו אף זו, נקבע כי בתקופה המדוברת טרם הוכחה יעילות הטיפול בסטרואידים במקרה של ירידת מים מוקדמת. "גם אם הוכחה היעילות הנ"ל, מדובר היה בטיפול חדשני אשר סביר להניח שהרופאים במקום טרם הפנימו והטמיעו ועל כן לא מדובר ברשלנות", נכתב בפסק הדין.