בית המשפט העליון דחה ערעור שעניינו רשלנות במתן חיסון לתינוק
בית המשפט המחוזי דחה תביעה בגין פיגור שכלי אשר נגרם לכאורה כתוצאה מרשלנות במתן חיסון לתינוק בשנת חייו הראשונה. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה אותה, וכן לבית המשפט העליון אשר דחה את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא.
המערער במקרה דנן היה בחור בן 24 הסובל משורה של בעיות רפואיות כגון פיגור שכלי קשה, הפרעות התנהגותיות ואפילפסיה. בעקבות מצבו הבריאותי המורכב, המערער היה זקוק להשגחה וסיוע צמודים. במסגרת תביעה אשר הוגשה על ידי המערער והוריו, נטען כי הרופא אשר טיפל במערער בקופת חולים ובבית החולים, התרשל כלפי האחרון במתן חיסון בחודשי חייו הראשונים. מדובר בחיסון משולש כנגד קרמת, שעלת וצפדת.
המערער טען כי בכל אחת מהפעמים בהן הוא קיבל את החיסון, הוא הגיב באופן חשוד והדברים היו צריכים "להדליק נורה אדומה" במוחו של הרופא. להלן התיאורים של החיסונים כפי שתוארו בכתב התביעה המקורי:
- מנה ראשונה – ניתנה בגיל 3.5 חודשים. המערער הגיב לחיסון בבכי ובאי שקט אשר נמשכו במשך שתי יממות.
- מנה שנייה – ניתנה בגיל 8 חודשים. המערער הגיב לחיסון בשלשולים, חום, זיעה בכל גופו, עיניים מתהפכות וחוסר יכולת להחזיק את הראש.
- מנה שלישית – ניתנה בגיל 10 חודשים. המערער הגיב לחיסון בפרכוסים, הקאות, חום, שלשולים, בכי בלתי פוסק וצרחני.
האם אמו של המערער התלוננה בפני הרופא?
ההורים טענו כי הם דיווחו על מצבו של התינוק לאחר כל אחת מהפעמים אך הרופא (הנתבע) פטר אותם בהינף יד. יצוין כי הרופא כתב בתיק הרפואי של המערער, לאחר בדיקה שנערכה לאחרון בגיל 10 חודשים, כי הוא "איננו תומך את רגליו כאשר מעבירים אותו למצב עמידה". כמו כן, צוין כי "התינוק אינו זוחל ואינו מחזיק טוב את ראשו". חמישה ימים לאחר הבדיקה הנ"ל, המערער סבל מחום גבוה והתעלפויות והוא הובהל לבית החולים. בהמשך, המערער אושפז מספר פעמים נוספות בגין תופעות של התעלפויות ופרכוסים. הוא החל לקבל טיפול תרופתי כנגד אפילפסיה. בעקבות מצבו הבריאותי של המערער, הרופא הנתבע נמנע מלהמשיך ולהעניק לו את המנה הרביעית והאחרונה של החיסון.
עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית במתן חיסון DTP, מתי תוגש תביעה?
רשלנות רפואית בחיסון פוליו, מתי תוגש תביעה?
חוק ביטוח נפגעי חיסון, תש"ן-1989
המערערים טענו כי הרופא פעל בניגוד להנחיות משרד הבריאות וזאת בעקבות מתן המנות השנייה והשלישית אשר גרמו למערער לנזקים מהם הוא סובל עד היום. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וכך עשה גם בית המשפט העליון (עם דחיית הערעור).
אין עילה להפוך את נטל הראיה
ראשית, בית המשפט המחוזי דחה את טענתם של ההורים והתובע להפוך את נטל הראיה מכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין. נקבע כי החזקה בפקודת הנזיקין המאפשרת את היפוך הנטל לפי סעיף זה לא התקיימה וזאת משום שהשימוש שנעשה בחיסונים תאם את ייעודו של החיסון מעצם טבעו וטיבו. כמו כן, נדחו טענות ההורים להפוך את נטל הראיה מכוח הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו" (סעיף 41 לפקודת הנזיקין).
בעניין זה, נקבע כי התנאי הראשון המאפשר את הפיכת הנטל מכוח כלל זה, לפיו נסיבות האירוע אשר גרמו לנזק לא היו ידועות לתובע, לא התקיים במקרה דנן. למעשה, התובע והוריו ניסו להציג "גרסה פוזיטיבית ועובדתית" באשר לנסיבות האירוע, ועל כן לא היה ניתן לקבוע כי הם לא ידעו מהן נסיבות המקרה אשר גרמו לנזק לכאורה.
ההורים ביקשו להפוך את נטל הראיה גם על בסיס העדר רשומה רפואית. לטענתם, הם התלוננו בפני הרופא הנתבע בנוגע לתגובותיו של הילד לחיסון, אך טענותיהם לא נרשמו בתיק הרפואי. עם זאת, בית המשפט קבע כי טענותיה של האם בעניין זה הסתמכו רק על עדותה. אי לכך, והיות ומדובר היה בעדות יחידה של בעל דין, הועדפה גרסתם של הרופאים כי פרט לתיק הרפואי של התובע לא התנהלה בעניינו רשומה רפואית נוספת.
לגבי הרישומים הרפואיים, בית המשפט הוסיף וקבע כי התביעה הוגשה "על סף ההתיישנות", ועל כן ברור כי חלק מהרישומים לא היו בנמצא. יתרה מכך, בית המשפט מצא את דבריו של הרופא הנתבע אמינים, ונקבע כי סביר להניח שהאחרון לא היה מתעלם מתלונותיה של האם במידה והן היו מובאות בפניו. זאת ועוד, רופאים נוספים בדקו את התובע בתקופה נשוא התובענה, אך גם ברישומיהם הרפואיים לא הופיעו תלונות שונות מצד האם בנוגע לתגובות חריגות לחיסונים.