רשלנות באולטרסאונד או התנהלות לפי פרקטיקה רפואית מקובלת?

פעמים רבות, ניתן לאבחן במהלך הריון מומים מולדים מהם סובל העובר. אי-אבחון מומים ואו אי הבאתם לידיעת ההורים, עלולים לעלות כדי רשלנות רפואית בהריון. תביעות בגין רשלנות בהריון הינן תביעות נפוצות המוגשות פעמים רבות לפתחן של הערכאות המשפטיות. אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בתביעות אלו, מבחינת התובעים, הוא מרוץ ההתיישנות הארוך במיוחד.

עוד מאמרים בנושא:
בדיקת אולטראסאונד, מתי רשלנות רפואית?

תביעות פיצויים מתיישנות אמנם כשבע שנים לאחר העוולה. עם זאת, במקרים בהם מדובר בקטינים, תביעותיהם מתיישנות רק כאשר שבע שנים חולפות ממועד היותם בגירים. דהיינו, אדם רשאי להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון אימו, עד הגיעו לגיל 25. פער השנים עלול להיות משמעותי מבחינת שני הצדדים. אחת הטענות הנפוצות הנשמעות מצדם של רופאים הנתבעים בגין רשלנות בהריון בחלוף זמן רב היא כי בעת התקופה נשוא התובענה, האמצעים הרפואיים לא אפשרו את אבחון המומים המדוברים.

בשנת 1991 - בדיקות אולטרסאונד מורחבות רק להריונות בסיכון

הלכה פסוקה היא כי לשם פתרון השאלה, האם רופא הפר את חובת הזהירות שהוא חב לחולה, נבחן סטנדרט הטיפול הרפואי הסביר בעת ההפרה. אין לבחון את סטנדרט הטיפול הסביר בראיה מאוחרת או ב"חכמה שלאחר מעשה".
דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין אשר ניתן בבית המשפט המחוזי. מדובר בתביעה בגין אי אבחון חוסר הקורפוס קלוזום במהלך הריון. התובע טען כי הרופאים התרשלו כלפיו כאשר לא אובחן מום מוחי זה במהלך הריון אימו. הרופאים, לעומת זאת, טענו כי בעת שהתובע נולד, בשנת 1991, לא ניתן היה לאבחן מום זה באמצעות בדיקות אולטרסאונד.

בית המשפט, בבואו לבחון את טענות הצדדים, בדק ראשית את הפרקטיקה הרפואית הכללית שהייתה נהוגה בין השנים 1990-1991 בתחום האולטרסאונד בהריון. בראשית שנות ה-90, תחום האולטרא-סאונד המיילדותי היה עדיין בחיתוליו. למעשה, הרופא הנתבע במקרה זה היה בין "החלוצים" בתחום (לרבות בעולם כולו). כמו כן, משרד הבריאות לא הנחה הנחיות מיוחדות לגבי ביצוע בדיקה זו, ולא הייתה יד מרכזית מכוונת מבחינת אולטראסונד בהריון.

בשנת 1993, שנתיים לאחר לידתו של התובע, פרסם משרד הבריאות שורה של המלצות לגבי ביצוע בדיקות אולטרסאונד במהלך הריון. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1995, הוצאו הנחיות של משרד הבריאות לגבי ביצוע בדיקות אולטרא-סאונד במיילדות. אי לכך, קופות החולים לא נהגו להפנות נשים הרות לבדיקות אולטרסאונד. בדיקות אלו נעשו, לפני כ-20 שנה, רק במקרים של הריון בסיכון גבוה.

עוד פסקי דין בנושא:
למרות ממצאים חשודים באולטרסאונד - לא הופנתה לדיקור מי שפיר
רשלנות רפואית בבדיקת אולטרסאונד פרטית, האמנם?
אי אבחון מיקרופטלמיה בשתי בדיקות אולטרסאונד שונות
העדר קשר סיבתי בין רשלנות רפואית מוכחת בבדיקת אולטרסאונד לבין הנזק
האם רשלנות באבחון חוסר באצבעות במהלך שתי בדיקות אולטרסאונד?

דברים אלו באו לידי ביטוי גם במסגרת חוות דעת רפואית אשר הוגשה על ידי מומחה מטעם התובעים. "ניתן למעשה חלק את האבולוציה של האולטראסאונד לשתי תקופות – לפני 1993 ואחרי 1993. הפעם הראשונה שהיה איזשהו ניסיון למסד את תחום האולטראסאונד היה כאשר ניתנו ההמלצות של משרד הבריאות. לפני כן המצב היה של איש הישר בעיניו יעשה". כאשר נשאל המומחה הרפואי הנ"ל האם שליחת אישה לבדיקת אולטרסאונד בשליש הראשון של ההריון הייתה בבחינת הנורמה, ענה האחרון – "לא". בית המשפט קבע כי במועד לידתו של התובע, כאשר לא דובר בהריון בסיכון, נשים לא היו נשלחות לבדיקות אולטרסאונד, לא מורחבות ולא רגילות.

התובע הוסיף וטען כי הרופא הנתבע היה אמור לספר לאימו שהבדיקה הספציפית איננה מסוגלת לזהות העדר קורפוס קלוזום, ועל כן יהיה צריכה להגיע לבדיקה מאוחרת. "מדובר בבקשה בלתי סבירה ובלתי הגיונית", נכתב בפסק הדין, "אין זה סביר לצפות מרופא שיסביר לנבדק את כל רשימת המומים הקיימים בעולם ואת המועד בו ניתן לגלות כל אחד מהם. המומחה מטעם התובעים אף הדגים את הבעייתיות שבדרישה מרופא לציין בפני מטופלת את כל רשימת איברי העובר ומועד התפתחותם - בוא ניקח את רמ"ח האיברים וכל אחד מהם נגיד מתי אפשר לראות ומתי לא ואיך. מה, זה בלתי אפשרי". דברים אלו אף קיבלו משנה תוקף לנוכח העובדה כי בדיקות האולטראסאונד שנערכו בעת הרלוונטית כלל לא התייחסו לקורפוס קלוזום, והתייחסות זו לא הייתה על הפרק באותה התקופה.