האם רשלנות בית אבות גרמה לנפילת קשישה וכתוצאה מכך לפטירתה?

ת"א 37479-05

קשישים רבים עוברים בשלב מסוים להתגורר בבתי אבות. בתי אבות אלה הינם אזורי מגורים מוגנים אשר מטרתם להעניק לדיירים את מלוא תשומת הלב, הן מבחינה רגשית, הן מבחינה תרבותית, והן מבחינה רפואית. עם זאת, לעיתים, רשלנות בבית אבות עלולה לגרום לנזקים קשים לקשיש ואף למוות במקרים קיצוניים. להלן דוגמא למקרה כאמור. מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי ילדיה של מנוחה, כנגד בית אבות ומנהלו, וזאת בגין רשלנות בבית אבות שגרמה לפטירתה של הדיירת בסופו של היום.

בית המשפט השלום בתל אביב קבע כי בית האבות התנהל ברשלנות כלפי המנוחה. בני משפחתה "זכו" לפיצויים בסך של כ-52,000 שקלים. התביעה הוגשה כנגד בית אבות אשר המנוחה הייתה מאושפזת בו בערוב ימיה. בני המשפחה טענו כי המנוחה נפלה ארבע פעמים, במרווחי זמן קצרים, ולאחר הנפילה האחרונה היא אושפזה במשך חודש בבית החולים והלכה לבית עולמה בגין זיהום.

ילדיה של המנוחה הגישו את התביעה כנגד בית האבות וכנגד מנהלו, וזאת בטענה כי חרף סכנת הנפילות של הקשישה, לא ננקטו על ידי הנתבעים אמצעי הזהירות הדרושים. התובעים טענו כי בית האבות היה צריך לצייד את הקשישה במגני ירך ולא לאפשר לה ללכת על רצפה שאינה סופגת אנרגיה. כמו כן, נטען כי הקשישה ישנה במיטת נוער ללא מעקה או דפנות, ובכך גם נמנע מהצוות הרפואי להקטין את סיכוייה ליפול ממיטתה.

בני המשפחה הוסיפו כי מדובר ברשלנות גם בשל העובדה כי התרופות הפסיכיאטריות אשר נרשמו לקשישה השפיעו ככל הנראה על שווי המשקל שלה וגרמו בסופו של היום לנפילותיה. לטענתם, רשלנות רפואית ומקצועית בבית האבות היא שגרמה לפטירתה המצער של אימם.

בית האבות: הטיפול היה מסור וראוי

בית האבות ומנהלו הכחישו את טענות התובעים. ראשית, הנתבעים הכחישו כי הקשישה ישנה במיטה ללא מעקה והוצהר כי כל המיטות במוסד הרפואי מאובטחות במעקה ובדפנות. כמו כן, נטען כי הטיפול אשר ניתן למנוחה בבית האבות היה ראוי, ונוכח מצבה היא הועברה בשלב מסוים למחלקה הסיעודית שם זכתה להשגחה מוגברת.

השופטת, יעל הניג, פתחה את פסק הדין בתפילה הישנה נושנה "אל תשליכני לעת זקנה". בפסק הדין נקבע כי התנהלותם של הנתבעים עלתה כדי רשלנות רפואית ועל כן עליהם לפצות את ילדיה של המנוחה. נקבע כי רשלנות זו באה לידי ביטוי באי התקנת מעקה למיטתה של האחרונה. השופטת הוסיפה כי הרשלנות הנ"ל הייתה חמורה ביתר שאת כאשר עסקינן בקשישה שנפלה מספר פעמים בשעות הלילה כאשר ירדה ממיטתה או נפלה ממנה מתוך שינה.

צוין כי לא ננקטו אמצעים סבירים למניעת הנפילות והקשישה לא הייתה תחת פיקוח של אחות ספציפית (חרף מצבה הקשה). יתרה מכך, בית האבות התנהל כלפי המנוחה באופן המתואר, וזאת למרות שהצוות הרפואי והמקצועי במקום ידע על מצבה הרפואי של האחרונה. בנוגע לתרופות שניתנו למנוחה, אשר לטענת המשפחה ערערו את שווי המשקל שלה, נקבע כי הקשר הסיבתי הנ"ל לא הוכח כנדרש. דהיינו, התובעים לא הצליחו לקשור בין מתן התרופות לבין העדר היציבות והנפילות של אמם. כמו כן, גם טענות התובעים באשר לרצפה סופגת נפילות או מגני ירך נדחו (בעיקר בשל העדר יכולתן לסייע במקרה של נפילות קשישים).

52,000 שקלים פיצויים

נקבע כי בית האבות היה יכול להימנע מלהיתפס ברשלנותו במידה והוא היה מודיע לבני משפחתה של המנוחה כי אין באפשרותו לספק את אמצעי המגן הדרושים לשמירה על בריאותה של הדיירת. במקרה זה, בני המשפחה היו יכולים לשקול את העברתה של המנוחה למסגרת בטיחותית יותר שהיה בה כדי להתמודד עם מצבה הבריאותי המורכב.

למעשה, בית האבות לא פעל כאמור, אלא יצר כלפי בני המשפחה "מצג שווא" לפיו הוא כשיר ומסוגל לענות על צרכיה של הקשישה הדמנטית. "חייבת אני להטות את כף החובה המוסרית לחובת הנתבעים, בית האבות ומנהלו", כתבה השופטת בפסק הדין, "אי לכך, אני פוסקת לטובת בני המשפחה פיצויים בגין המקרה בסך של 52,500 שקלים".